אותו השקט את עור התוף מרטיט,
אותו הירח תלוי כמו תכשיט,
אותו הים בצליליו מלווה,
ולעיני נגלה אותו המראה.
אותו החושך גובר על האור,
אותו האופק שחור משחור,
אותו האוויר שורף ראותי,
וצפה אותה השאלה: עד מתי?!
אותו המבט פוגש מבטי,
אותו הכוכב מאיר צמתי,
אותן המילים, ואותו החשד,
אבל לידי לא יושב אותו האחד.
ומחר,
תחת אותו רקיע עקשן,
בין אותו הפטיש ואותו הסדן,
עיניים חדשות יחפשו את עיני,
כן? לא? אולי.
ושוב ינסה להעלות חיוך על שפתיי,
ושוב ירצה לככב בשמיי,
אך בשמיים שלי רק הרוח שורקת,
ושוב ושוב אני חוזרת, לאותו השקט |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.