הערה: מדובר בסיפור - בידוח, שלא נועד לפגוע באדם מסוים. כמו
- כן, האנשים שמתוארים בסיפור, אינם במציאות.

את מרינה הרועשת והגועשת כהרי - געש מתפרצים מקעריהם, הכרתי
במסגרת פעילותי הספרותית - תרבותית - ציבורית, שעד לפני זמן לא
- רב במיוחד ניסיתי לפרוס את כנפיה, גם על ציבור עולי ברית -
המועצות לשעבר. הרועשת והגועשת הזו, עבדה במנהלת קליטה עירונית
בבאר - שבע ובמקביל, שמשה כעיתונאית באחד העיתונים הרוסיים
בעיר. המקרה הפגיש אותנו.

פשוט, בהנץ אור - הבוקר לא עבות אחד, צץ בראשי הלא כל - כך חכם
לפעמים, רעיון להתראיין בעיתון בשפה הרוסית, כאן בעירו של אבי
- אברהם. נו, אצלי כך נהוג: החלטת - בצעת! פניתי לעיתון.
שוחחתי עם העורך, דרך - אגב אדם מאוד חברמני וטוב - לבב, ודרכו
קושרתי אל העיתונאית, שבתרגום מרוסית לעברית, שם - משפחתה:
הרועשת. שומיישייה ברוסית. כסוכם ביני לבין העורך, בשעה
מסויימת של יום שנקבע בינינו, הגברת הרעשנית הזו צלצלה אליי.
והנה, כבר מהרגעים הראשונים של שיחתנו, התחלתי להרגיש איזה מין
חולניות, שאישה זאת לוקה בה. כל - פעם כשאמרתי משהו, היא
התעצבנה כאילו התקפת - נטרפות - דעת עצמית תקפתה. אולם, הכל
התבהר סופית, כעבור ימים, כשעל - פי הזמנתה באתי להתראיין
במשרדה, שנראה יותר כמו חדר - החקירות במדינה טוטליטרית, מאשר
כמו מערכת של עיתון.

להשתוללות ולחולניות סוציאומטית של אישה זאת, לא היה גבול. היא
התפרצה בהתקפות של זעם ושנאה כלפיי. הכל, משום היותי אדם ידוע
ומוכר. אין בכוונתי לפגוע באמצעות תיאור הנ"ל בעלייה מברית -
המועצות; ביניהם יש לא מעט אנשים טובים, ממש. פשוט, רציתי
להראות כי העלייה וקשיי - קליטה כולל, לשונית, לפעמים גורמים
לחלק מהעולים להשתגע ולהתקנא באנשים, שקליטתם הייתה מוצלחת
יותר.