|
הלילה יורד
את הבסיס עוטפים צללים
חשכה כשמיכה חובקת
הגעגעים בלב דוקרים.
דמיות עוברות
מסתכלות ,שואלות
אך לא קוראות
את שהעיניים מסגירות
פנים מוכרות
אך לא אלה
שברצוני לראות
יש מין תחושה כזו
של מחנק בגרון
מין עצבות בלתי נשלטת
שקופצת בחשאי
בלי לחסוך במשאבים.
גופי נטוע
המרחק גדול
אך הנפש מעופפת
לא יודעת איך לחדול
רוצה במקום אחר להיות
לראות את מי שכבר מזמן לא ראיתי
ואת מי שאני תמיד רואה ונורא אוהבת. |
|
|
מה יקרה אם יום
אחד במה חדשה
תיפול, וכל
הסלוגנים שלי
יימחקו? אני
אפסיק להתקיים?
שמואל
איציקוביץ'
מתקשה להפריד
בין החיים
לסלוגנים.
אולי כי הוא
קיים רק
בסלוגנים.
תגובת מערכת:
וזה היה סלוגן
עם רפרנטים חוץ
דיאגטיים |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.