|
הלילה יורד
את הבסיס עוטפים צללים
חשכה כשמיכה חובקת
הגעגעים בלב דוקרים.
דמיות עוברות
מסתכלות ,שואלות
אך לא קוראות
את שהעיניים מסגירות
פנים מוכרות
אך לא אלה
שברצוני לראות
יש מין תחושה כזו
של מחנק בגרון
מין עצבות בלתי נשלטת
שקופצת בחשאי
בלי לחסוך במשאבים.
גופי נטוע
המרחק גדול
אך הנפש מעופפת
לא יודעת איך לחדול
רוצה במקום אחר להיות
לראות את מי שכבר מזמן לא ראיתי
ואת מי שאני תמיד רואה ונורא אוהבת. |
|
|
טבח יקר, טבח
חביב, בלום פיך
ואל תגיב.
הלבשל אותי הנך
רוצה?
אם כך, בוא מכות
ונסיים עם זה.
<נראה מי יכתוב
שיר יותר מעצבן
עכשיו>
זאת שאהבה את
התל-אביבי באחד
משיריה הפחות
מוצלחים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.