אלונה שולמנקו / סוף. |
והחשק מילא את כל נפשי
את כל גופי,
המה בי.
לעוף,
לעוף אל תוך האופק זרוע האורות
שלפני,
לעוף אל תוך תהום החושך הזאת,
אשר סופה אינו קיים
לעיני,
ולא רציתי להיות קיימת עוד
בישותי הגשמית
בגופי
בכל אשר סביבי
ולא נכספתי אל מטרה או אל אמת
באופק ההוא
אלא רק לקפיצה,
לנפילה הזאת אל תוכו,
אל החופש הזה,
לשבור את חומות המציאות
אשר סוגרות עלי
סוף-
סוף.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|