כשיצאת אתמול לבלות זה היה בערך ב22:00 בשמלה לבנה חגיגית
וסנדלים חדשות שזה עתה קנית, השיער בפעם הראשונה היה מסודר
ונראה אפילו די סביר. היית כמעט יפה.
כשחזרת הביתה אמא שלך כבר היתה ערה. היא לא הבינה למה לעזאזל
חזרת בבוקר. אמרת לה שזה כלום, סתם ישבת עם חברה ודיברת במן
חצי חיוך כזה, עמדת, בשמלה הלבנה שלך והשיער הכמעט מסודר. כמעט
בוכה.
נכנסת למיטה והלכת לישון.
את, בפעם הראשונה בחיים, לא ידעת מה לעשות, ישבת שעות ובכית
וניסית למצוא פתרון.
החלטת לספר לי, אמרת לי שאני היחידה שיכולה להבין אותך, שרק
איתי את מסוגלת לדבר, שזה קשה לך וש.. חזרת בבוקר אתמול. למרות
שלא התכוונת הוא פשוט חיכה לך בסמטה ואיך יכולת להתחמק..
שקרנית! את שקרנית! את לא מצפה שאני אאמין לך נכון?! זה אח שלי
למען השם!! אמרתי לך שתמיד אהבת אותו ורצית לנקום בו על זה שלא
רצה אותך, שהיתה לו אחרת. התחלתי לבכות אמרתי לך שעכשיו את
תהרסי לנו את המשפחה המאושרת שלנו. את עושה את זה רק כי את
מקנאה! כי לך אין אח, כי שלך התאבד המשפחה שלך מפורקת אז את
באה לפרק את שלי?!? אין סיכוי!! את אגואיסטית שחושבת רק על
עצמה ואת לא תצליחי לפרק לנו ת'משפחה. לא רוצה לשמוע!
אני לא מאמינה לך!!
את הלכת כנראה הביתה, נכנסת ואמרת לאמא שלך שהכל בסדר. בטח
נכנסת למיטה בטח חשבת קצת ואפילו בכית. אני הייתי הבן אדם
היחיד שיכל להבין אותך וגם את זה לא עשיתי.

באחד באפריל כבר עזבת אותנו. השארת אחרייך מכתב והסברת למה?
סיפרת על אח שלי על מה שעשה לך - הרסת לנו תמשפחה! בשבילך הכל
היה בדיחה!!

היתה לך הלוויה נחמדה. כולם בכו במיוחד אמא שלך היא לא הבינה
איך לא שמה לב שאת סובלת. הכניסו אותך לבור הגהנום וכיסו טוב
טוב כדי שלא תוכלי לברוח. היית סתם עוד חלקת אדמה שהרסה משפחה.
את המשפחה שלי.
ואני שומעת קולות חלשים יללות ותחנונים יוצאים ממעמקי הקבר. את
מתחננת שאאמין לך
אבל אני לא מאמינה לך!!
לא מאמינה
שהתאבדת..