התעוררתי, והיא עמדה מולי.
הסתכלתי עליה.
"מי את?" שאלתי.
"חהה והה אהה," היא ענתה בכובד ראש.
"חווה?" תהיתי, "איזה מן שם זה?"
"בהה גהה עהה" היא המשיכה בנאומה.
מצמצתי, והבנתי שמכאן לא תבוא הישועה.
החלטתי לחזור לכבשה שלי, חניתה, שאיתה הייתי מכייף בלילות, אבל
אז דיבר אליי אלוהים.
"אדם? אייך?"
"הנני, הנני," עניתי בחוסר סבלנות.
"שכח מהכבשה, אדם," הוא אמר, "יצרתי לך אישה, בשר מבשרך."
"אישה?" שאלתי, "מה זה?"
"זה היצור הזה שעומד מולך, זה שממלמל. החלטתי שהיא לא תוכל
לדבר. עדיף לך."
"לא," רטנתי, "תן לה לדבר. אתה היחיד שאני יכול לדבר איתו, וזה
לא כזה שוס. אם היא כבר נראית כמוני, תן לה לדבר איתי."
"אני אומר לך, אדם, לא כדאי לך," התחנן האל, "אם אני אפתח לה
את הפה, היא לא תסתום!"
עכשיו כבר ממש חטפתי עצבים.
"נו, יא נודניק! תן לשמוע מה יש לה להגיד! גם ככה נמאס מהפעיות
של חניתה. כלומר, זה היה מעניין בהתחלה אבל זה די ממצה את עצמו
אחרי כמה זמן ו-"
"טוב, טוב!" אמר אלוהים, "אבל אם אני נותן לה לדבר, אין אפשרות
חזרה. שלא תגיד שלא אמרתי לך!"
"בסדר, שמעתי. יאללה, תן לה את מגע הקסם!"
כל אותו הזמן האישה תלתה מבט זועף בשמיים, בי, ושוב בשמיים
חליפות.
בין לבין, היא שחקה לעצמה בשיער, מסובבת אותו על אצבעה.
זה היה די מעניין, אם לומר את האמת.
הנה יצור שלא הולך על ארבע, לא שעיר במיוחד, די דומה לי.
הרגשתי משיכה מסוימת אליה. התחלתי להביט בעיניה שהיממו אותי,
בשפתיה האדומות המחייכות, בסנטרה הקטן, בכדורים שבלטו מחזה,
בבטנה... ואז עצרתי.
כדורים שבולטים מהחזה??
ואז הבחנתי במשהו אפילו מוזר יותר.
לי היה איבר שבו השתמשתי להשתין או כשרציתי ליהנות עם חניתה..
ולה היה מן סדק קטן, ורוד ונפוח.
הרגשתי איך האיבר שלי מתעורר ואז...
אור!
עפתי אחורה.
כשקמתי, הבטתי בה שוב.
"אהמ, אהמ," היא כחכחה בגרונה, "על מה אתה מסתכל בדיוק? אני
נראית לך כמו נוף או משהו?"
חייכתי, "תגידי... שאני אגיד לאלוהים שאיזה מלאך הלך לו
לאיבוד?"
"חה חה!" היא צעקה בציניות, "איזה משפט פתיחה גרוע."
לפתע נורא רציתי שתשתוק.
"אה... אלוהים אח שלי?" קראתי.
"אדם!" הוא צעק בתשובה ממקום מושבו אי שם, "כמה פעמים הסברתי
לך? אני ואתה לא באותה ליגה. אני יצרתי אותך, אני כל יכול, אני
הגדול מכולם, אתה סתם יציר כפיי, עלוב כמו גרגיר העץ, נחות
כמו-"
"כן, כן, הבנתי," אמרתי לו בחוסר סבלנות, "יש לי בקשה."
"אני יודע," הוא אמר, "אני יודע הכל, שכחת?"
לא הגבתי, והוא המשיך, "לא, אני לא אשתיק אותה שוב."
נחרתי בבוז, והבטתי בה. ניסיתי לחייך אליה, אבל היא כבר היתה
עם גבה אליי, רצה בין העצים וצועקת על איזה חזיר בר שעבר שם
שהוא יותר טוב מכל הגברים המהלכים בגן עדן.
"חווה!" קראתי לה, "חכי רגע!"
היא הסתובבה אליי.
"מה אתה רוצה?"
"אני הגבר היחיד המהלך בגן עדן," אמרתי בחיוך.
"כן, אני יודעת."
"אהמ..." אמר אלוהים.
"מה עכשיו?" שאלתי אותו.
"יש לי הוראות בשבילכם, שכחתי להגיד לכם קודם," הוא אמר.
"מה?" שאלנו אני וחווה ביחד.
"רואים את העץ הזה שם? אל תאכלו ממנו."
"זהו?" שאלתי, להוט להפטר ממנו.
"לא," הוא ענה, "עוד דבר אחד..."
"נו כבר!"
"פרו ורבו ומלאו את הארץ..." הוא החל לקשקש, ואז חווה השתיקה
אותו.
"מה אתה אומר!" היא צרחה, "רק סקס יש לכם בראש! פרייה ורבייה,
רבייה ופרייה! לא נראה לי!!!"
אני חושב שאפילו אלוהים היה בהלם.
"אהה... אהה..." הוא אמר, ואז ניעור, "אישה!!! את יצירת כפיי!
את תעשי כל מה שאומר!!!"
האדמה רעדה.
"אין בעיה," היא אמרה, "אבל אני עושה מה שאני רוצה עם מי שאני
רוצה!"
באותו רגע בדיוק הגיח ג'ורג' הנחש מבין העצים.
"הנה, אני אפרה וארבה עם הנחש!" צעקה חווה,  "קדימה, נחש, קח
אותי למקום אחר."
הם נעלמו בין העצים.
"אמרתי לך..." אמר אלוהים בייאוש.

היא חזרה אחרי שעה.
"טוב," היא אמרה, "אני מקווה שהבנת את הרעיון."
הפסקתי את המשחק המרתק שלי עם הנמלים.
"כן, הבנתי."
"לא פריתי ורביתי איתו," היא אמרה, "אנחנו רק ידידים."
"אני שמח."
"אבל הוא נתן לי מתנה," היא אמרה.
"מתנה??" צעקתי.
"נו, תרגע," היא אמרה, "זה רק תפוח. אין לזה משמעות!"
הבטתי בפרי שהיא החזיקה בידה.
"זה לא תפוח..." אמרתי, "זה פרי מהעץ ההוא שם!"
"שששש...!" היא אמרה, "ג'ורג' אמר לי שזה בסדר... שלא יקרה
כלום אם רק ניקח ביס. הוא אמר שאלוהים הזה מגזימן, ונראה לי
שהוא די צודק, עם כל הצעקות שלו והרעידות אדמה וכאלה. נו מה
איכפת לך לנסות?"
סירבתי בתוקף.
"אני אתן לך להפרות ולהרבות איתי," היא אמרה בקריצה.
הסכמתי בתוקף.
"אבל את קודם," אמרתי.
"טוב, יא פחדן," היא אמרה ולקחה ביס, ואז הושיטה לי את הפרי.
נגסתי בו.
"נו, לא קורה כלום," אמרתי.
"כן. רק די קר לי," היא אמרה והביטה סביב, "מה אתה אומר על
העלה הזה?" היא שאלה ותלשה עלה תאנה.
"הולם אותך ירוק," אמרתי.
היא לבשה את העלה, ותפרה לעצמה עוד שניים ושמה אותם על הכדורים
שבלטו לה מהחזה.
ואז היא תפרה עוד אחד ונתנה לי.
"קח," היא אמרה, "נראה לי שהדבר הזה מתכווץ מהקור," היא אמרה
בהצביעה על האיבר שלי שסיפרתי לכם עליו מקודם.
לבשתי את העלה על האיבר, וזרקתי את הפרי על הרצפה.
"אדם???" נשמע קולו של אלוהים, "איפה אתה?"
"אה..." גמגמתי.
"נו, אתה יודע שאני יודע איפה אתה, אל תשחק אותה תמים," הוא
אמר.
"מה... מה אתה רוצה, אלוהים, אלוהימוש, אלוהימ'לה?" שאלתי בחשש
והבטתי בחווה שמשכה בכתפיה והחלה לשחק שוב בשיערה.
"אכלת מהפרי מהעץ ההוא שם??" הוא צרח.
"אני לא יודע על מה אתה מדבר," שיקרתי.
"נו... אתה יודע שאני יודע ש..." הוא התחיל שוב
"טוב!! טוב!!" צרחתי, "זה היא נתנה לי! היא פיתתה אותי תמורת
הפריה ורבייה!" צעקתי בהצביעי על חווה.
"זה ג'ורג' הנחש נתן לי!!!" צרחה היא בתגובה.
"אל תדאגו לנחש," אמר אלוהים, "כבר טיפלתי בו. הורדתי לו את
הרגליים, לאפס הזה."
בלעתי את רוקי ונתתי בחווה מבט מלא כעס.
"לך לעזאזל," היא סימנה לי באצבע משולשת.
"זה בדיוק מה שעומד לקרות," אמר אלוהים...