הוא פשוט שכב לו שם, שותת דם, ודם שוטט סביבו.
גם הם עמדו מסביבו, אבל במרחק של מטר ממנו. בערך. הם מאוד
נזהרו שלא לדרוך על הדם. למי יש כוח אחר כך לנקות את זה
מהסוליה...
התאורה הייתה עמומה מתמיד. בד"כ יש שם הרבה אור, הוא אוהב אור.
אבל עכשיו שתי נורות נשרפו, אז כנראה בגלל זה היה קצת חשוך.
הם עמדו והביטו עליו.
ושתקו.
השתיקה נמשכה עד ששעמם להם, בעיקרון. לא בטוח כמה זמן עבר מאז
פשוט עמדו שם ובהו, עד אשר לאט לאט כל אחד מהם הלך משם בזמנו.
גם לא ברור לאן בדיוק, אבל העיקר שהם הלכו.
בסופו של עניין, נשארו לעמוד שם שלושה אנשים. שניים רזים, ואחד
מהם היה שמן. הוא פתח את הכפתור במכנסיים ונשם לרווחה. זו
הייתה הדינמיות היחידה בחדר מאז שאר האנשים שהיו שם הלכו.
הראש כבר נהייה כבד מבהייה ממושכת ברצפה, ובו, באיש על הרצפה.
הרגליים התעייפו כבר מלהחזיק את המחשבות שעברו להם בראש העייף,
והם החלו להתייאש.
אחרי שעה בערך, לא מדדתי זמן, אחד הרזים פתח את הפה במטרה
לדבר, אך בסוף שתק. הם אפילו לא הסתכלו עליו כשרצה לדבר, וההוא
על הרצפה, בטח שלא הסתכל עליו...
הדם כבר התחיל להתייבש בצורה מוזרה, הם הרגישו חופשיים יותר
להתקרב, הסוליות בטוחות עכשיו.
הרזה השני התכופף והביט בו מקרוב, באיש על הרצפה, ואז שאל- "אז
הולכים לאכול עכשיו?" הרזה הראשון ענה בחיוב ועזר לו להתרומם.
שניהם הלכו, נשאר השמן עם הכפתור הפתוח במכנס לעמוד ולבהות.
כעבור כמה דקות, הוא חייך חצי חיוך, וסגר את הכפתור.
האיש מהרצפה קם, ניקה את מה שיכל לנקות מעצמו, כי הרצפה הייתה
ממש מלוכלכת, הביט בשמן ללא מבע, ואחר המשיך לנקות את עצמו.
האיש השמן עם הכפתור הסגור במכנסיים נשכב על הרצפה בתנוחה של
הקודם, בזמן שהאיש מהרצפה כבר התחיל לצעוד לכיוון הדלת ברצונו
לצאת ולחפש כתם דם חדש לשכב בתוכו. בדרכו החוצה מעד על ראש
מסמר שהיה נעוץ ברצפה. הוא התייצב מחדש, הביט שנייה על ראש
המסמר, והמשיך בדרכו. הוא כיבה את האור, ויצא בשקט בשקט,
בהותירו את השמן עם הכפתור הסגור שוכב סביב הדם שלו עצמו, על
הרצפה.