"אני לא סובלת אותך", היא כל כך יפה שהיא כועסת, תווי פניה
המנסים להיות חמוצים מעניקים לה צוויון של נימפה ילדותית
וכועסת, מעין יופי נערי כשזה, נהניתי לראות אותך זועפת פניה.
-"אני לא רוצה שתיגע בי בכלל, עוף לי מהעיניים", העיניים שלה
יפות, אבני אחלמה, צבעי האזמרגד והסגול מתמזגים בהרמוניה בלתי
מציאותית לבוהק לוהב של אש וניצוצות מהפנטים.
-"אתה מגעיל אותי, אני רוצה שתארוז את הבגדים שלך ותסתלק",
והשיער שלה, שיער כה חלק ומשכר, כמו עשרות חוטי משי זהובות
הגולשות במורד האשדה, אותו שיער ריחני כריח היקינטון והחרצית,
גולש עד לכתפיה, כה מלא ורך, שיער נערי מלא ברק וחן כפרי.
-"אתה מקשיב לי, יא אילם, אתה שומע בכלל מה שאני אומרת לך,
שנינו סיממנו, פיניטו, מה שהיה בינינו - נגמר!!", גופה מפותל
כגוף הנחש, שדיה עגולות ורכות למגע, דקת גו, היא הייתה, מרחפת
באוויר כמו ענן נוצה בשמי ברקת כחולים.
-"אוי, אוגוסט, לך לעזאזל, אל תתחיל לעופף לי, כדור הארץ
לאוגוסט, האם אתה שומע?, אתה בכלל בין החיים?, אוגוסט, או שאני
מדברת אל קיר, נו, יא אוטיסט, אתה שומע?, תסתלק מכאן כבר, יש
לי מישהו אחר, בסדר, טוב לך, עכשיו עוף מכאן", נפשה כה תומה
ורגישה, חיוכה כה מתוק ומעורר שלווה ונינוחות, היא משרה עליך
חום אביבי כאילו זה הרגע קמת מסייסטה טובה באמצע השלכת. כאשר
היא עוברת הרוח קדה קידה ומפנה את הדרך, ואז לאחר שהזאת חותכת
אותה ברכות כסכין על חמאה, חוזר העולם לדמותו וממשיך כדרכו,
היא מזיזה הרים ונהרות, כה יפה וחמימה.
-"אם אתה לא מסתלק מכאן מייד, אני קוראת למשטרה", ואני זוכר את
כרכורי החן שלה ביום שהכרנו, איך היא צחקקה שעות על גבי שעות
שדיברנו אז שנינו, שותפה כה נעימה לשיחה, וכה חכמה, כה נבונה,
הקלאסה שפעה ממנה כאוויר מבלון גז, אני זוכר ששטנו אז בנהר,
אני החזקתי במשוטים....
-"1  0  0, אתה רואה אוגוסט, אני מחייגת, הם עוד מעט באים, אתה
שומע בכלל, אוגוסט, אתה לא תופס מה אתה עושה לעצמך, אתה תילך
לכלא, זה מה שאתה רוצה?". אני זוכר שהצעתי לה נישואין, הצעתי
שתהיה ארוסתי, היה זה מתחת לעץ הברוש שעל יד האגם, רצנו שם
שנינו כאחוזי טירוף בזמן ירח מלא ואדום כדם, התיישבנו על העשב
הרך, התנשקנו....אני זוכר את הטבעת.
-"אוגוסט, קיבינימט, אתה רואה את הטבעת?, אתה רואה אותה?,
אוגוסט, הנה היא הולכת לפח, סיימנו, אתה מבין אוגוסט?".
התעלסנו על שפת האגם באותו ערב, נשבענו אמוני אהבה זה לזו,
שלעולם לא ניפרד, שאפילו המוות לא חזק דיו לעצור את שנינו,
היינו תמימים אז, תמימים ומאושרים.
דפיקה נשמעה בדלת וקטעה את מחשבותיי.
"אוגוסט קול", אמר אחד מהם, "אתה עצור באשמת הטרדה".
-"מה?!!!", אני זוכר שזעקתי בחימה, "מה הולך פה?!!".