"כן כן, עוד אחד כזה. תכתוב תכתוב, אתה הרי יודע שכלום לא יצא
מזה.
כמו הקודם, וזה שלפניו , וזה שלפניו, מה אתה בכלל מנסה?"
הקול הקטן הזה בראש, הוא לא עוזב, הוא לא רוצה לעזוב, הוא חי
שם , טוב לו שם. הוא ניזון מהכשלון שלי!
אני חייב לעשות משהו , אחת מהאפשרויות היא פשוט לכתוב משהו
טוב, משהו שכן שווה לקרוא, וככה להראות לחרא הקטן שהוא סתם קול
קטן ומעצבן, שהוא לא שווה כלום, שממנו לא יצא כלום!
אבל רגע...אולי הוא רק רוצה בטובתי?
"פה זאת הנקודה שאתה צריך להתחיל למחוק.
כל המחשבות שלך נכונות. מי יקרא את זה?
למה שיקראו? אתה לא היית קורא כזה דבר, אף אחד לא היה קורא!
זה טיפשי...מספר לאנשים על קול קטן בראש, שאומר לך סה"כ את
האמת"
לא, אני לא מוחק שומדבר!
שיחנק, שיחנקו כולם, אני לא מוחק הפעם...הפעם אני הולך עד
הסוף, אני מסיים את זה!
אבל...איך?
אף פעם לא הגעתי כ"כ רחוק.
"נכון , כי אתה יודע שבעצם אין לך מה לכתוב , ובטח שאתה לא
יודע.
לסיים? אתה אפילו לא יודע איך להתחיל , אתה רוצה לסיים כמו
שצריך?
הסוף צריך להיות הדובדבן שבקצפת , ואתה לא יודע להכין אפילו נס
קפה!!"
הוא צודק.

אבל לא כל מי שצודק, מנצח.
עובדה.