לך,
החלטתי לכתוב לך בנייר שמוכתם בדמעות של דם.
שתינו בוהות בגלים המתנפצים על המזח.
שקט אבל את בשלך, בפנים סוערת.
אילו ידעתי, יכולתי למנוע את זה אבל הייתי עיוורת.
גססת אצלי בידיים ואני לא שמתי לב.
וברגע של טיפשות ואנוכיות החלטת לקטוע את החיים.
אני רוצה כועסת עלייך אבל מרגישה יותר מדי אשמה. אף אחד לא
יכול לספק לי תשובות מתאימות... ויש לי הרבה שאלות.
יכולתי למנוע את זה. ואת היית אנוכית- איך אני יכולה לכעוס
עלייך?
אסור לי לכעוס עלייך.
ועכשיו אני צריכה להמשיך את חיי בלעדייך. כל חיי אני יהיה
אשמה.
ואת החלטת להפסיק את החיים שלך ולשנות לחלוטין את שלי.
אף פעם לא אפסיק לאהוב אותך
שלך
אני האשמה. |
