שוב פעם הוא איחר... ניסיתי לבוא בטוב...
-וואלה אח שלי, לא ידעתי שאתה כזה.
-מה כזה? כזה מה?
-כזה.. אתה יודע, כזה. מהאלה..
-תשמע. לא באתי לפה, כל הדרך וזו דרך ארוכה אתה בטח יודע,
בשביל לשמוע את ההאשמות המגוכחות האלה!
-תראה בן אדם אתה זה שאיחר, אני פה בסך הכל המצפון. האמת? לא
תיארתי לעצמי אותך כזה. חשבתי יותר גבוה אולי יותר יפה. אבל
בואנה אחי אתה מה זה רגיל. אפילו האיחור שלך פספס את האופנתי.
ומה..? אתה בכלל יודע מה גרמת פה בזה שאיחרת? חשבת בכלל על זה
שיחכו לך פה?
-תשמע.
-לא, נשמה, אתה תשמע.
-אני אשמע רק אחרי שאשמיע! באמת חצוף המצפון הזה. מי בכלל ביקש
ממך להתערב? מי אתה בכלל? אם לא הקשבתי לך עד עכשיו אז למה
שאני אתחיל..?
-למה באמת? אני בסך הכל מצפון...
-נכון, בסך הכל מצפון ואפילו לא מצפון נקי...
-כן צודק..

פנה לו המצפון אחורה ושמט כתפיו. אפילו דמעה קטנה בצבצה לו
בזוית של העין. זה קשה להיות מצפון ובמיוחד של כאלה שמה זה לא
בכיוון של טוב. אבל המצפון הזה נלחם את מלחמתו האחרונה...
פתאום הוא הסתובב.

-אתה!!
-מה אתה רוצה!?
-שום דבר.
-יופי, אז עוף מפה.
-רק עוד שניה אחת...

אקדח כסוף נשלף וכדור נורה. האיש נזרק אחורה וגופו נחבט בקיר.
לאחר, הוא כבר לא יאחר יותר. המצפון ניגב את האקדח מטביעות
אצבע וזרק אותו לפח האשפה. הוא התרחק משם בהליכה מהירה ובקצה
הרחוב הוא התחיל לרוץ.