החורף עושה לי את זה. משהו באוויר הנקי הזה, משהו ברוח הקרה,
הנפלאה הזאת, שנכנסת לך בעצמות כשאתה  חוצה רחוב שמוביל לים,
משהו בטיפות הכבדות שמרטיבות לך את הפנים. משהו בחורף גורם לי
לפרוח. האפור הדכאוני שמרחף מעל העיר עושה לי, באופן אישי, את
ההפך הגמור.

יש לי מנהג כזה, להסתובב ברחובות בלי מטריה, לשטוף את עצמי
בגשם ולהתעלם ממבטי האנשים. כל הדמויות השפופות האלו, שמתרכזות
בתחנות האוטובוסים, ליד חלונות הראווה ובתוך בתי הקפה, כולכם
בוהים בי מתוך כלובי האנושות שלכם. אני מחייך, לפעמים אפילו
צוחק לעצמי, כשאני רואה אתכם. אתם לא מבינים, לא תבינו לעולם.
אתם תקועים בתוך הבועות הקטנות שלכם, גוררים את עצמכם מיום
ליום ומשעה לשעה, אבודים בתוך תאי בטון ענקיים ומנוכרים שאתם
קוראים להם בית. אם בטעות אתם פורצים לשניה, בטעות, לתוך
החופש, אתם מייבבים בקולותיכם הדקים וממהרים חזרה לכלובי
הסרחון שלכם.
רק אני חופשי. רק אני יכול להרשות לעצמי להיות חלק מהאמת
הנפלאה הזאת, מהאוויר הנקי והרטוב הזה, מהטבע שמצליח להתפרץ
אפילו לתוך הברזל והבטון, הלכלוך והניכור. הקסם הוא שלי, ושלי
בלבד.

היום אני פוסע במורד רחוב הירקון. הגשם מדהים, חזק יותר ויותר
מדקה לדקה, מצליף בי בפראות מדהימה של מים וחופש, ואני מתחיל
להרגיש את עצמי משתחרר.
הרעד הבלתי נשלט שהגוף שלי כופה על עצמו בגלל הקור, הרעד הזה,
שהוא פחד מהחופש, פחד שאני לומד להתגבר עליו עם הזמן, הולך
ונחלש.
האנשים מסתכלים עלי במבטים מוזרים, מפוחדים ומודאגים.
כל בגדי ספוגים במים, הנעליים מלאות, ואני מרגיש את עצמי מתמזג
עם הגשם, הופך לחלק מהטבע הפראי הזה. נדמה לי פתאום שאני עשוי
ממים בעצמי, שאני זורם עם הגשם לתוך עצמי, דרך הגוף ולתוך
המדרכה, בחריצי האבן, פורץ למנהרות הביוב וזורם שם בחושך.
אורות מהבהבים לשברירי שניה מעלי, כשאני עובר מתחת לפתחים
במדרכה. הצליל היחיד שאני שומע הוא רעש הזרימה של עצמי.
אני טס קדימה במהירות שלא תתואר, אל עבר המטרה הסופית, המים
מסביבי ובתוכי, חלק ממני.
אני יודע ששם, למעלה, לא נשאר ממני דבר. ערמת בגדים מוטלת על
המדרכה, בתוך שלולית עצובה של מים עומדים, לכודים.
צלילים מהדהדים בעוצמה, ולמרות המנהרה הצרה, המעופשת שמסביבי,
אני מרגיש חופשי.
אני כמעט שם, עוד כמה שניות ואני משאיר מאחורי את העולם המטונף
שלכם, את הכלוב המוצק שכולכם כל כך קשורים אליו.
אור מתחיל לבקוע מלפנים, ואני מרגיש את הרוח שוב, את הרוח
הקפואה והנפלאה הזאת. אני עומד להיות חלק מן האמת, מן החופש.
אם היה לי פה, הייתי צוחק עכשיו. אם היו לי עיניים, הייתי
בוכה. במקום זה אני זורם מהר יותר ויותר, טס אל הים המחכה לי
מלפנים.
עוד כמה שניות ואני שם.