הייתה לי אשליה מתוקה כזאת, רק אני ואת, אנחנו הולכים ברחוב
ריק, בלילה, על כל אחד מאיתנו מעיל... וקר בחוץ, אפשר לראות את
האדים יוצאים מפינו בעודנו מתנשפים, ואנחנו מחזיקים יד ביד,
מנורת הרחוב מאירה אותך ואת נראת לי כמלאכית יפה שבאה לגאול
אותי בעזרת האהבה, אנחנו ממשיכים ללכת עד שעוצרים ומתיישבים על
ספסל רחוב שמתחת לעץ שחוסם את קו האור של מנורת הרחוב, ואז,
אני מפנה מבטי אלייך ואת את שלך אליי, אנחנו מסתכלים אחד על
השני, אני מושיט את ידי אל פנייך ומלטף אותך בלחי שלך, את מטה
את הראש קצת למטה ועוצמת עייניך כדי להיות שקועה במגע של ידי
על הלחי הרך שלך ואז אני ממשיך את המגע לשיערך ואני מתקרב
אלייך לאט לאט, ואז אני גם כמעט עוצם את עניי ומתקרב אלייך
ומטה את ראשי למטה והמצחים שלנו מתנגשים חלש, ואת נושמת בחוזקה
ואני לוחש לך: "אני אוהב אותך", ואז מטה את ראשי לצד אחד ואת
לצד אחר והשפתיים מתקרבות עד שנוצר מגע בינייהן, מגע רך
ונעים... והייתי רוצה כל כך שהאשליה הזאת תהיה למציאות, אך אם
רק הייתי מוצא אותך...