זה ערב יום כיפור. במרפסת ביתו יושב שלום היפה, ניאון מזמזמם
מעל ראשו,הוא מביט בזבובים הנצמדים אל האור.בוהה.לוגם מן הקפה
וחושב " זמן טוב לחשבונות, לכפרות, איי, כפרות, שיילך הכל
לעזאזל,"!

הוא מעלה בזכרונו את כל המאהבות. איפה הן עכשיו? כבר התחתנו
מזמן. לוקחות אחר הצהריים ילד או שניים לגן השעשועים או לאיזה
חוג.ישנות בלילה בחדרים נקיים, על מצעים ריחניים, ליד בעלים
מסודרים, שלווים. חולצות כפתור דקות פסים תלויות בסדר מופתי
בארון. מופתי.הסדר הזה. יכולה לשגע אותו המילה הזו.הן ישנות,
וסביבן דממה קולנית של מנוחה, מנוחה בטוחה. הן כבר לא מחפשות
אצלו את הגאולה.

שלום מדליק סיגריה, לוגם קצת מן הקפה,מנענע בהונות בנעלי הבית,
מבטו חולף  על השכנים,העוברים על פניו בדרך לבית הכנסת,
ומביטים בו ללא מילה, רק הכעס והבוז מסתמן בפניהם . הוא יכול
לשמוע את זה במחשבות שלהם , " גוי, אין לו אלוהים,אין לו
אמונה" והוא שוב חושב בקול , "איי, שיילך הכל לעזאזל,
לכפרות".מעלה בזכרונו את כל החברים. איפה הם עכשיו? לקחו חבל
או אקדח, כדורים או סידור תפילה, והלכו לחפש  גאולה.והוא עצמו
כבר מזמן יודע שלא ימצא.ולא שהוא לא מנסה.

הזבובים מנסרים באויר, נצמדים אל האור, חום היום מצטבר על
המרפסת, עוטף את שלום כמו שמיכה
של אדים, והוא חושב על מוצאי החג .איך ימתח שוב במפתח של
כוונות טובות את קפיצי ליבו, יכוון מחוגי צעדים בזהירות, ושוב
ייצא לחפש את הגאולה.מחפש אישה עם כנפיים רכות, שתעטוף אותו
ברחמים. " רחמים, זה רחם בהרבה, לא? אותו דבר." הוא צוחק
בשקט.

שלום מסדר לעצמו בראש את המהלכים. קודם כל הגילוח, על הסכין.
וצעיף דק של אפטר שייב. לסדר את הפיאות , חצי אלביס..כל טבעת
במקום, שרשרת הכסף הכבדה על החזה, הג'ינס המשופשף, הטריקו
השחור המגוהץ.כמו חתול משופשף הוא מתכנן כל צעד. כאילו מונח
הטרף לפניו, וממתין רק לטופריו. לחסד.

ופתאום צחוק  מריר באוזניו.  " בחייאת שלום בחייאת," הוא שומע
את עצמו אומר " יותר טוב מקלחת קרה עכשיו, ולהפסיק עם
החלומות." הוא מזהה, את עצמו בראי, מין הפתעה " אתה עוד כאן? "
שואל ההוא שבראי.,"אולי, אולי מחר, תלך לבית הכנסת, קצת דמעות,
קצת סליחות, אולי שם תמצא את הגאולה?"

שלום מביט בראי, ויודע, אפילו בבית הכנסת, הוא יביט אל עזרת
נשים, לא אל החזן, ויתחנן," אם אני כבר פה, בורא עולם, ובאתי
לעשות לך כבוד, אז, תן צ'אנס.אתה ואני יודעים שהפרוכת עבורי
היא רק שמלת קטיפה לעוד חטאים, ומה שאני מסתיר מתחת לטלית, זה
המפתח לגאולה שלי."

שלום יוצא מן המקלחת, מכבה את האור במרפסת, הזבובים נעלמים
באכזבה,הוא יושב בחשיכה,ונרדם.