היא נשכבה מעליי ערומה.
לקחה את הסכין המוזהב בידה הימנית.
"אל תדאג , זה לא יכאב , זה מה שאני צריכה לעשות, זה מה שאנחנו
צריכים."
היא כוונה את הסכין בניצב מעל בית החזה שלי, ונשענה עליו
באיטיות במשקל גופה כשהיא אוחזת בו בשתי הידיים.
הסכין החל להחליק באיטיות לתוך הגוף שלי.
נפשי הרגישה את הכאב החד והחלה לפרפר.
אני נשארתי שקט.
היא נשמה בהתרגשות.

דם ניגר מעליי והתפשט באיטיות על החזה שלי.
"אתה רואה , זה לא כל כך כואב, אני אוהבת אותך."
הסתכלנו אחד לשניה בעיניים .
"אתה כל כך יפה" .
היא קרבה את פיה ונשקה לגופי המגואל בדם,
לאחר מכן התרוממה וליקקה את שפתיה.
הרגשתי גל קור צורם ורעד חלש תקף את כפות ידיי שהיו פרוסות
עכשיו לצדדים.

היא סובבה את הסכין בעדינות והרגשתי איך עיניי נעצמות.

היא התיישבה על קצה המיטה, אספה את שיערה הארוך בגומייה,
איתרה את בגדיה שהיו מפוזרים לכל עבר על רצפת העץ.
היא לבשה את החולצה הלבנה שהתלכלכה כולה מהדם שלי,
רכסה את הרוכסן של הג'ינס,  קמה, ופסעה במהירות יעילה לכיוון
דלת החדר, יצאה , וסגרה את הדלת.


כשנשמתי מאסה בריח הדם היא התנדפה מהגוף הפצוע שהיה שרוע על
המיטה, התיישבה על קצה המיטה והדליקה סיגריה.
כשסיימה אתה, היא כיבתה אותה בעדינות במאפרה שליד המיטה קמה
והסתכלה בראי הארוך על הקיר ולאחר מכן פתחה את החלון הגדול.
החדר הלוהט התמלא ברוח קפואה שכיבתה את  שני הנרות הלבנים שהיו
מונחים ליד החלון.
נפשי התקרבה אל אדן החלון , וכשמשב הרוח הקרה התעצם זינקה
בקלילות מהחלון , והלכה לחפש לעצמה משהו חדש.