|
היא הגיעה לצבא
חייה לה בתוך בועה של תמימות
ילדה אבודה בעולם של קרירות
בין קירות אפורים היא כתבה לעצמה שירים
וככה היא ברחה מהחיים
בלי פחד ומודעות
כך היא חייתה לה את המציאות
עד שיום אחד הגיעה ההודעה
שניפצה לה את הבועה
ואיך שהחיים טפחו לה בפנים
היא לא כותבת עוד שירים
והיא רוצה לחזור לשמים
לגעת שוב בכוכבים מקרוב
לעזוב את פני האדמה הרעש המלחמה
ולקוות שיהייה יותר טוב
מאותו יום היא רואה רק בשחורות
לא מעכלת את מה שהיה
היא אבדה את התמימות
כבר מבינה את המציאות- הקרה
כל שמחת החיים הפכה לעצב
לעוד דמעה שבורה
בליבה אין עוד מקום לשמחה...
והיא רוצה לחזור לשמים
לגעת שוב בכוכבים מקרוב
לעזוב את פני האדמה הרעש המלחמה
ולקוות שיהייה יותר טוב
ובחלומה היא נמצאת בשמים
בליבה הריק נוגעת בכוכבים
בלי תקווה ואהבה
היא יוצאת לה לדרכה
לפגוש את אחיה המתים... |
|
|
ואז כולם מתו,
אבל כולם מתו
עוד פעם ועוד
פעם ביסורים חוץ
מיוסי, והיה לו
משעמם.
מתוך הצגת יחיד
בפרינג' |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.