חשבתי לעצמי השבוע שהחיים בסך הכל
מורכבים מהמון רגעים שונים וכמה
רגעים קטנים של אושר
שעושים את כל זה כדאי.
אני אוספת את רגעי האושר הקטנים האלה,
שומרת אותם בקופסא קטנה
עמוק עמוק בפנים, ליד הלב.
הקופסא לא נעולה כדי שאפשר יהיה
לפתוח אותה ברגע שמגיע הצורך.
עכשיו למשל יש בי צורך לפתוח את
קופסת רגעי האושר שלי ולהביט פנימה.
אני מוצאת שם רגעים של חברות
ורגעים של אהבה, אני מוצאת שם גם אותך.
אתה חדש שם, עדיין לא מקובע
מן רגע אושר על תנאי,
הרי מי יודע?
בקלות אתה יכול להיות מועבר
מקופסת האושר למחלקת הכאבים והאכזבות,
שהרי כל כאב הוא רגע אושר שלא מומש.
אני שונאת לחיות באי וודאות.
אני לומדת לעשות את זה.
בשנה האחרונה חייתי באזור מתמיד
של חוסר וודאות ועובדה - שרדתי.
יש משהו נחמד בחוסר הוודאות
ישנה תקווה. תקווה שמשהו טוב ושונה יקרה.
בעצם, כשיודעים הכל מראש זה די משעמם
ואני אוהבת את הריגושים,
את ההפתעות הקטנות שהחיים מזמנים. |