חזרתי מאילת קצת סחרחרה
אחרי לילה עם ערן, ובלי הרבה שינה,
שירה וטליה, לידי באוטובוס
רצו לישון, אבל הקשיבו ב"נימוס",
שמעו מה קרה אחרי שסילקתי אותן מהחדר
על מה דיברנו, מה עשינו ושהכל היה בסדר.
ואז המשכתי לדבר בלי הפסקה
חוץ משרותים בדימונה, כשעצרנו למנוחה.
אמרתי: "לא יודעת מה לעשות
לחזור אליו, להיות איתו, או לא להיות?
אני יכולה לבטוח בו מחדש אחרי מה שהוא עשה
אבל הוא היה כל כך מתוק אתמול כשהוא בא, ובמיטה..."
ככה המשכתי והמשכתי, והודעתי שנמאס לי ממנו
והגעתי הביתה ורציתי רק לצנוח מרב עייפות למיטה,
אבל לא יכולתי כי בכניסה לבית עמד ערן
בבגדים צמודים, מחכה לי, אחרי שהוא חזר בטיסה.