|
הנוף שנגלה לה מראש הגבעה
החסיר מליבה פעימתו,
ים של ירוק מסוחרר וגועש
תקף עיניה בעוצמתו.
העלים לחשו לעומתה בקולות
רכים של פיתוי,
גבעולים מרשרשים בלחשי
מכשפים קשים לביטוי.
מהופנטת נמשכה במדרון
לטבול בים הירוק,
מפקירה את גופה למגע המלטף
ועל שפתיה חתימת צחוק.
העלים ליטפו את גופה
מרפרפים, קרירים ורטובים,
מזכירים לגופה רגעים
מלילות מלאי אהבים.
ליטוף ברגל, דגדוג באחורי הברך
ורפרוף מהוסס בצוואר,
ריקוד הצמחים על גופה התחולל
לקול לחן ישן ומוכר.
בול עץ שהכשיל, שריטה בכתף
וקוץ שננעץ בכף רגלה,
את עיניה פקחו לראות בירוק
את סימני הבלהה.
גבעולים ועלים נרמסים נתלשים
זעקות אילמות של מוות אלים.
זיוף הליטוף, הונאת המילים
הטביעו לעד את ליבה בגלים. |
|
|
לאחרונה הרבה
פעמים אנשים
אומרים שכבר אין
תקווה, למה
אנחנו צריכים
לקוות או דברים
כאלה, ברצוני
להזכיר מתי יש
תקווה, יש המנון
בשם "התקווה"
שאומר בדיוק מתי
יש תקווה, הוא
מתחיל במשפט
תנאי שאומר מתי
עדיין יש תקווה,
תחשבו על זה
טוב: כל עוד
בלבב פנימה, נפש
יהודי הומיה,
ולפאתי מזרח
קדימה, עין
לציון צופיה.
עוד לא אבדה
תקוותנו, התקווה
בת שנות 2000,
להיות עם חופשי
בארצנו, ארץ
ציון וירושלים.
מ.ש.ל |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.