עד השעות הקטנות של הלילה
יושב מול המחשב
פלאי הטכנולוגיה של היום
אנשים מכל קצוות תבל
אחד עם השני
חולקים מחשבותיהם כמתוך חלום
בחוץ הכל שקט
אנשים בורחים אל עולם החלומות
מהמציאות המזעזעת
ואילו אני מבכר את השקט
על פני חיי היום יום
של מדינה גוועת

בשעות האור ישן
המזגן מכפה על החום הכבד
ששורר בחוץ
ומתעורר לכלום
לא עושה שום דבר עם עצמי
חיים של נער בקיבוץ
עובד מעט
ומטייל מעט
בין חברים למסיבות
אך בסך הכל
עושה מעט
ורוב הזמן עסוק לי בשטויות

ריקבון של חופש
כקיום יום יומי
חיים של נחת
של חוסר מעש תהומי
מחפש עניין כמטורף
אשר נטרפה דעתו
מסתובב בין החיים לדמיון
כמו נווד אשר אבד ביתו

כשאין לי לימודים
או עבודה לקום אליה
מחשבותיי נודדות על פני האינסוף הקיומי
מחפש אחר תשובה
לשאלות שמטרידות אותי
האם ישנה סיבה אשר תומכת בקיום עצמי
ולא מוצא מדוע
אך דבר זה
אינו מטריד את מנוחת נפשי
ממשיך הלאה
לשום מקום מוגדר
עד אשר מוצא מרגוע, בסיפור טיפשי

וכך מעביר את ימיי
בנפלאות תבל
אשר על מגש של כסף, מוגשות אל מחשבי
ומנחם את עצמי
שכך עושים כולם
וזה נקרא בפיהם חופש, באופן חיובי
כשבחוץ חם מכדי להיות
ובפנים לא מעניין
עדיף לישון, ולאגור קצת כוח
אך זהו רק תירוץ עלוב
שסיפקתי לעצמי
על מנת שלא ארגיש שלא בנוח

עם ריקבון של חופש
חוסר מעש תהומי
התבטלות כרונית
כחלק מקיום יום יומי
עצלנות סימפטית
אהובה על כולנו
להירקב בחופש
כי זה החופש שלנו

וכשהחופש יסתיים
והחיים יחזרו לשגרה
של לימודים בבית הספר
רק אני
עוד אשאר טיפה
עם המזגן אשר בחדר
אך לבסוף
בלית ברירה
אצטרף אל השאר
ואנחם את עצמי
שכך כולם עושים
ובמילא, בסוף גם זה נגמר