בלי לשים לב , כשאני שקועה בהירהורים , עם הדיסקמן שלי , הגעתי
לפאב "הקבוע" שלי בשדרה החמישית.גיליתי אותו בפעם הראשונה
שהגעתי לניו יורק ומאז אני שם לפחות פעם בשבוע אם לא הרבה
יותר.
אני זוכרת איך התחלתי להתלהב מניו יורק בפעם הראשונה , כאילו
בתכלס אני בנאדם ציוני כזה. מי היה חושב שאני אעבור לניו יורק
עם כל אהבת ישראל שבתוכי?
בכל מקרה , זה היה בסרט או משהו.מישהו אמר שאם יושבים בנקודה
מסוימת בסנטרל פארק למשך רבע שעה , אתה תראה כמעט את כל תושבי
ניו יורק חולפים על פניך.זה דיי נכון , אני עושה את זה כל יום
לפני שאני הולכת לרכבת התחתית בשביל להגיע לעבודה. אני ממליצה
לכל אחד לבוא לניו יורק , ליום אחד , לשבת שם ולראות שזה
נכון.זה יכול להטריף אותך...
כל האנשים בגילי נוסעים להודו , לחפש את עצמם. או לעשות מסעות
בדרום אפריקה...אני לא מבינה אותם . בסופו של דבר הם יחזרו
לישראל ויתבאסו כי אין להם את השלווה שהייתה להם בהודו או את
מה שיש אי שם בדרום אפריקה. אני לא יודעת מה יש שם.
בכלל לאנשים יש מן רושם מוזר כזה על ניו יורק , כאילו זה מן גן
עדן כזה.כאילו הוא כל כך שונה מכל מקום אחר על פני כדור הארץ
וכאילו הכל פה הרבה יותר טוב.
לקח לי הרבה זמן למצוא את הנקודה המסוימת הזאת בסנטרל פארק אבל
זה היה שווה כל דקה של החיפוש. הנקודה שסביבה כל ניו יורקרי
מסתובב. המרכז הרוחני של גן העדן.כביכול.
דיברתי על זה פעם אחת עם הברמן בפאב שלי והוא אמר שזה באמת גן
עדן. אני חושבת שהוא נסחף והכל אבל עובדה שמתי שהסברתי לחבר
שלי שאני נשארת פה השתמשתי במונח הזה , "גן עדן".
הוא בעצם לא חבר שלי יותר וזה לא שציפיתי ממנו ללכת בעקבותיי
לניו יורק אבל חבל לי שאנחנו לא ביחד יותר...סך הכל הייתי מרכז
העולם בשבילו , אבל מרכז העולם שלי הוא סנטרל פארק.