כמו רוק שמתדלדל מקצה הפה ,
מנסה להיתפס לפיך ,
לקבל ממנו קצת חום,
לקבל ממנו את אותה מנה יומית של אותו סם ארור שגולה בנעורי,
אבל כמו כל סם ההשפעה פגה,
אינני מרגיש בך יותר ,
אך אני עודני מתנודד על קצוות שפתותיך ,
דרך בטנך האהובה אני אמצא את ההרגשה,
דרך עורך הלבן שמכיר אותי ומזכיר לי נשכחות,
שערך יעורר זיכרון, אותה תחושה נשכחת ,
אולי תחושה זו אבדה יחדה עם כל אהבותי,
יחד עם תחושה קטנה שהרגתי פעם במרכז העולם .
בפיסגת האלים ביקרתי,
השקפתי מים לים ,
אז הרגשתי .