הם קפצו, קפצו ללא סוף מנפצים אחד את השני ,מתמרחים על הדפנות,
נספגים בשמן, מחכים לגואל שייסגור את האש הרותחת בקרבם. הם
סבלו מאוד מן החום העוטף ומן הצפיפות שלא נגמרת. הם לא באמת
רצו להיות קרובים כל-כך, כפו  זאת עליהם הם אפילו לא ידעו מה
הולך להיות איתם בעוד מספר רגעים... הם היו עד לפני מספר
פעימות  ,גרעינים, צעירים, ללא כל מודע מה מחכה להם שם  בסיר
הגדול והלוהט, מלא השמנוניות.


עם הזמן למדו הקטנטנים כיצד להגיב למצב החדש, הם כיסו עצמם
שכבה לבנה  מעל הגרעין הזהבהב  והתמים, ובצביעות לא מכוונת זו
,המשיכו ה"כבר לא כל-כך תמימים"  את המסע שסופו לא היה ידוע
להם..

באותו זמן התיישב לו דני, הג'ינג'י, על הספה בסלון, הכין לו
מקום ישיבה נוח, פתח את הטלוויזיה על ערוץ המשפחה ושמע את
הפצפוצים מבעד לקיר המטבח. ובינתיים,הוא הכין את הקערה  השקופה
הגדולה המרוהטת הייטב בכל טוב ,הכין חמאה ,מלח,כדי שיהיה טעם
לחיים, מזג לעצמו כוס דיאט קוקה קולה (בשביל האיזון), ואט לאט
לכיוון הסיר הלוהט.


החבר'ה שם בפנים לא ידעו מהו גורלם אשר כבר נחרץ , הם הבינו
שכבר אין תמימות, שהם צריכים לפתח הגנה , (הזו בצבע הלבן,למרות
שהיא מסתירה את מה שהם באמת), אך מה הולך להיות, הם אפילו לא
שיערו.

תוך דקות הם שמעו את קולות חבריהם הזועקים לעזרה...
וידעו שהם הבאים בתור!
לכן פעם הבאה שתאכלו פופקורן ושתמעו:"קראנץ'" ,תדעו מה
משמעותו.
                                                 בתאבון!