אני פצוע וחתוך לעומק
פלחים פלחים מישהו נוגס בי ואני קטן
וככל שנעלם עוד ועוד זה שורף וממוקד בצורה שונה
יותר חד באופן כלשהו
בגדו בי, זרקו לי חול לעיניים
ואני חש כמו ילד אבוד בעיר גדולה
מתכווץ אל מול ההמולה
הלוואי שהייתי עכשיו בתוך קיץ
כאילו שהוא והחום שלו היו מצילים אותי
למרות שלא הקור הוא זה שמפריע לי
למרות שלא העננים הם שמוציאים אותי משלוותי
פגעו בי ושוב עודף נאיביות ותמימות שמגדירים אותי מצליחים הפעם
להוריד ממני
כל הדברים הכושלים האלו ביני לבין אנשים מחזירים אותי לכמיהה
האין סופית הזו שיש לי לטייל
והפעם לבד, בין טבע לטבע, בין ניתוק לניתוק
המשכיות שתביא לעקביות, עקביות שתביא לחיבור
כואב לי בבטן, בבית החזה
אני נושם נשימה ארוכה אחת ומוציא את האוויר מהריאות עד הסוף
זה ממקד לי את הכאב עוד קצת ומחבר אותי לשקט הרועש הזה שמתחולל
בי
כי עם כל הכאב משתחלת אליי גם יכולת מוזרה שמצליחה להעריך,
ושאינה מוכנה לוותר על דבר ממה שהחיים מציעים לצועדים בהם,
ההרפתקות, הריגושים, האהבות והאכזבות, הם הדברים היחידים
שמצליחים להרעיד אותנו ולהפר את האיזון שקיים בנו
איפה הים שלי, עכשיו כשאני צריך לברוח אליו
איפה המעמקים כסויי הדממה שיתנו לי להעלם בתוכם
הייתי מסתתר בהם עכשיו ונבלע כדי להתנתק מכל הטירוף הזה שנמצא
בראשי
הייתי מסתתר גם קצת מעצמי
בודד לי, רחוק לי מכולם, ויש בזה גם מן הקסם
יש דמעה שמנסה לחדור מבעד לעין
ולפרוץ החוצה כדי לממש את יעודה ולהתנפץ על הרצפה
מי אני שאעצור אותה ואמנע ממנה מלבטא את עצמה
אני כבר רואה מעט מטושטש ואף אחד לא מבחין ואף אחד לא יודע
יש קוסמת אחת רחוקה שבטוח היתה יודעת,
בטוח שהיתה מזהה. |
