בימים שללכת לישון ללא זגוגיות בעיניים ולקום בלי עניים
שבורות נראה כמו חלום רחוק שלעולם לא יגיע

כבר בוקר ועוד לפני שאני פוקח עיניים אני יודע,
אני מרגיש את השדים מתלחשים כיצד לפגוע בי פגיעה ישירה, ישר
בפנים
ואני מסתתר ומוסיף להיות ריקני, כדי שלא יהיה לי משהו אישי
להתגעגע
כבר חושך ואולי בעצם כבר היה חושך מהרגע שקמתי
אני דומע, הכל מבריק, הכל נראה פתאום כאילו שמח
והשדים עדיין מתלחשים, זה בטח עליי.
אני עוצם בכניעה את עיני ומקבל עליי את הגזירה
אני חולם שאני מצליח לברוח, אני זקוק לשינה
והם באים אליי, מושכים בשיערי
קורעים מעליי את היכולת להיות שמח
והם רודפים אחריי ואני בורח מפחד
תעזבו אותי, תעזבי גם את, מעולם את לא הגנת עליי.
שוב עוצר, המשטרה עצרה מזמן את כל החשודים
חסמה את הרגשות, את המשמעות, אני הופך קפוא ומשותק
ואני חושב לי בחוסר אונים, שאין מי שיגן עליי, ושנשארתי לבד
ושאין לי משהו משמעותי להתגעגע
והם רבים מידי, הם מאיימים לפגוע,
אם יענו אותי אני נשבע שאספר הכל,
והם תופשים אותי חיי, ולא נותנים לי לברוח,
אחרי הירייה הראשונה אהיה חופשי
אחרי הירייה הראשונה אני אתחיל במסע.
כבר בוקר ועוד לפני שאני פוקח עיניים, אני יודע...