"הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות
ויהי חיקך מקלט ראשי קן תפילותי הנידחות"
היא אומרת שדמעות על עצב הן מלוחות ודמעות של אושר הן מתוקות.
ואני אינני אומר דבר. רק עומד בחוץ ומחלק בלונים צבעוניים
לילדים קטנים שעוברים על שפתי המדרכות. "בלון אדום זה הפועל" -
צועק לי ילד לבנבן במבטא שובב ומביט על אביו לאות אישור. "בלון
אדום זה מלחמות" - מתריסה כנגדו זהובת צמות בעלת ארשת פנים
רצינית מידי לילדים בני 6.
ואני תמיד חשבתי שבלון הוא....פשוט בלון.
"ובעת רחמים.בין השמשות שכי ואגל לך סוד יסורי:
אומרים יש בעולם נעורים היכן נעורי?"
והשמש שוקעת במשיחות טורקיז ואדום בטעם של געגוע. ורינה מונה
באצבעותיה העדינות את הזמן שלוקח לשמש לרדת ופותחת עוד כפתור
בדרך לאי שם. "השמש שוקעת בים שלנו וזורחת במקום אחר.היא לא
הולכת לישון בים". הילדה הרצינית מוסיפה אימרת חכמה - ורינה
מוסיפה בחצי פואטיות: "סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר.חדש
יותר" גם פרידות? אני תוהה. היא מחייכת כאילו קראה את מחשבתי.
ואני....סתם. שקוף. רק שותק בחוץ ומחלק בלונים לילדים קטנים.
בלון כחול זה שמים. זה ים. זה אינסוף. בלון כתום לילד מנומש
שעומד ובוהה בי מהצד. על ראשו כמעט ואין שיער...רק פנים
חיוורות וכובע עם סמל של איזו אגודה.
והיא שותה בקבוקונים קטנים של רעל. אבל נשארת.
"כל הנחלים זורמים אל הים...אבל הים עדיין נשאר מלוח!!"
תמיד היא הייתה חכמה. כבר בספר מחזור של ט' סימנו אותה
כבאנקר.
ואני תמיד אומר שתשעים אחוז מהחיים שלנו זה פקציה אחת גדולה.
"ועוד רז אחד לך אתודה: נפשי נשרפה בלהבה
אומרים אהבה יש בעולם- מה זאת אהבה?"
בלון צהוב לילד אחד שמרפה אט אט מאחיזת אימו. בבישנותו הוא
ניגש אלי ולוחש תודה. מכנסיו מורמים על מעל לפופיק בצורה
מצחיקה. שיערו פרוע כאילו רק קם מהשינה. מזכיר לי
מישהו...כשהייתי ילד. פתע ירים ראשו למעלה ויחייך. מיד יסתנוור
מקרניים אחרונות של שמש ואת פניו תעטר הבעה חדשה.מצחיקה יותר.
"צהוב זה מכבי" הוא אומר ובו במקום אץ לאימו.
צהוב זו שמש שעולה ולא יורדת אלא נשארת במקום אחד.
"הכוכבים רימו אותי היה חלום - אך גם הוא עבר
עתה אין לי כלום בעולם אין לי דבר"
והיא לעולם אינה בוכה.יש לה מן שיטה שכזו שבכל פעם כשמתחשק לה
לבכות או סתם מתעצבת - היא פשוט עוטה בכוח אדרת צחוק וחיוך.
ואני בוכה בדמעות מלוחות מאוד מאוד בצבע שקוף לגמרי. אך גם
שקוף זה סוג של געגוע. כמו אנשים שמתים ולא חוזרים. כמו היא
שהלכה ומישהו אחר חובק אותה. נושם אותה. שקוף זה כאב...כזה
שקצת קשה לי להסביר אותו במילים.
והשמש שקעה.
"הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות
ויהי חיקך מקלט ראשי קן תפילותי הנידחות"
| 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.