סופה בחוץ
סופה והחלון שלך פתוח.
הפעם הקור לא מרתיע אותי.
יש לי אותך
ועוד פרק זמן נכנס למיטה
ואוכל להתנחם בך.

3 ימים קשים.
ריבים בלתי פוסקים,
ושתיקות.

אשמה כבדה,
נעשית נסבלת
בזכות,
ההכרה שהיא מביאה ברגש,
אליך.
גילוי עוצמה,
נכונות להשאר עד עולם,
אם רק ידעתי
איך

אני עפר לרגליך
מחווירה מול פגיעה
רוצה לא להיות
לא להיות כשלא טוב
להפסיק להתקיים
להפוך
אוויר.

להפסיק את התחושה היוקדת, השורפת
של פניך הפגועות.
אתה מחייך ואני לא מאמינה
יודעת שאתה פגוע
זה הולך ונעשה רע.

עייפות
חוסר יכולת למצוא את המילים,
או שמא-
חוסר ידיעה.
מחווירה,
קיום מצטמצם,
רק להספג לתוכך,
היפה, מפוסל
אם רק יכולת לראות
אותך, דרך עיני
לבטח היית בוכה.


היום הבנתי זוגיות
תוך כדי שטיפת כלים,
אתה התקלחת.
באמצע מתיחות שאחרי ליל מריבה
עייפות, צורך איום בשינה
הבנתי את החבלים
שקושרים אותנו.
את ההתהוות הרגשית ביננו
חזקה.
חזקה.

והשקט.
עייפנו.
הכל שקט,
הכל ברור,
הכל שקוף,
הכל בהישג יד.
לא בורח (כמעט),


תשאר איתי.