כל הנוסעים לטיסה 921 פריז מתבקשים לעלות למטוס...
כסא 18 שורה 3 מחלקת תיירים...
סוף סוף ,בקרוב אני אהיה כבר בצרפת ,ואוכל לנוח מכל הרעש הזה
,הרדיפות , הקורבנות.
זאת לא אשמתי שכל העסק התחרבן ברגע האחרון ,לא יכולתי לדעת
שלבחור הג'ינג'י עם המעיל האפור יהיה אקדח ,ושהוא ינסה לשלוף
אותו ,לא יכולתי לדעת...  ועכשיו המעיל אפור עם אדום ,אדום
,כתמים אדומים.
איזו הבעה הייתה לו ,הפתעה עם ייאוש ,הוא ידע מרגע שהכדור פגע
בו שהוא לא הולך לשרוד את זה.
ואני עומד שם כמו אידיוט מסתכל איך שהוא מתמוטט ,שומע את
התרמיל מתגלגל על הרצפה ,אשה צורחת ,וזקן מקלל ,ואני מנותק
לגמרי פשוט עומד שם האקדח עוד מקוון לאיפה שהוא עמד ,מעלה עשן
,ומשחזר בראש את הרגע הנורא ההוא.

אני מתיישב וקושר את עצמי ,מחכה לדיילת שתראה את יציאות החירום
,ולהמראה .
לידי יושב זקן שמברבר על הבת הקטנה שלו בפריז ואיך שהוא לא ראה
אותה כבר חמש שנים ,ושהסיבה היחידה שהוא נוסע רק עכשיו ,היא
שנולדה לו נכדה ,ושהילדה נורא דומה לסבתא ז"ל...

נגיעה בכתף ,צעקה רחוקה ,"בוא נזוז נגמר הזמן!"
ריצה החוצה ונסיעה במהירות של 180 קמ"ש ברחבי העיר...
עד שהגענו למוסך והחלפנו מכונית ,וכל הזמן הזה הבחור צורח לי
באוזן: "איזה קטע מזדיין" ,וחוזר על המשפט הזה כמו שיר ישן...
אני יודע שהוא החבר הכי טוב שלי ושאני מכיר אותו כבר 18 שנה
,אבל אני עדיין לא מצליח להיזכר בדיוק מה השם שלו...

אנחנו באוויר כבר חצי שעה ,הספקתי להקיא פעמיים ,הדיילת שהייתה
נורא נחמדה התחילה לאבד סימפטיות כאשר סימנתי לה שאני צריך עוד
שקית ,והקאתי בפעם הרביעית...

נוסעים באיטיות ויוצאים מהעיר...
מתקדמים לקיבוץ ונכנסים לצימר שהזמנו מראש...
הבחור שאני עדיין לא מצליח להיזכר בשם שלו מפזר את הכסף על
המיטה מתיישב ומתחיל לספור אותו:
"מה קרה לך?" הוא שואל "פשוט היתאבנת באמצע ,כמו בובה".
"הרגתי אותו" עניתי.
"אז?" הוא ממש התחיל לעצבן אותי והעובדה שלא יכולתי להיזכר בשם
שלו ממש ממש עצבנה אותי.
הוא נתן לי מבט מטופש והסתכל על הכסף בהבעת ניצחון. "500 אלף"
וחייך.
"נטוס לפריז נעשה חיים ,נפגוש בחורות נזיין כמו שפנים."

אני נכנס  לשירותים ומתיישב על האסלה נאנק ,לא מצליח להקיא את
העוף המגעיל שהם הגישו לי...

אני הייתי כל כך מעוצבן מהחיוך שלו ,הוא לא מבין שהרגע רצחתי
מישהו?
הוא מתחיל לצחוק ואני מרגיש שהיד שלי כבדה יותר מב"כ אני מסתכל
ורואה שעדיין לא הנחתי את האקדח. ו500 אלף הם  הרבה מאוד
כסף...
ירייה - סוף לחיוך.
500 אלף - שלי.
ויוסי - היה השם.
אני עדיין יושב על השירותים במטוס ,יודע שבחשבונות שלי בנק
מתחבאים להם 500 אלף, 100 אלף בכל חשבון... פשוט מחכים שאני
אוציא אותם ברגע שאני אגיע...
מסקנה?: "חברים לנצח ,אבל 500 אלף שווים יותר!"