רוח פרצים קרה פיזרה את עשן הסיגריה, שהייתה מונחת במאפרה
הירוקה שקיבל לפני  שנה. כוס מים שקופה עמדה על השיש הלבן .
השעה הייתה כמעט אחת והרוח הקרה העבירה בעורם צמרמורת . הם
נאחזו אחד בשני והתנשקו בלהט ואולי רק לרגע אחד התאחדו
גופותיהם והיו לאחד , גוף מרוכז וחסר צורה משמעותית של אהבה .

עשן הסיגריה התפזר קלות בחדר והפך לבן ירוק אל מול מסך
הטלוויזיה הדולק .
מזה שבועיים שהם לא התראו.


מעולם לא זכר את הכל כל כך ברור.


באחת משיחות הטלפון הראשונות היא אמרה לו  , " איש חכם אמר
פעם : אהבה תנצח את המרחק " . הוא תמיד כל כך רצה להאמין .
השיש הלבן הבהיק מהשתקפות אור הירח שהציץ מבעד לחלון הפתוח ,
גל רעד קל עבר בכוס המים השקופה שהייתה מונחת עליו . גופם החם
עמד עירום במחצה אל מול רוח הפרצים הקרה . לשונותיהם החלו
מתלפפות זו בזו מפחדות לנתק מגע אפילו לרגע הקטן ביותר, מפחדות
להתגעגע שוב . חולצת חאקי צבאית הייתה זרוקה על הפוף השחור ,
מחוסרת רוח חיים .


מעולם הוא לא הצליח לשחזר כך במוחו את נשיקתם הראשונה .


וילון החרוזים ניגן למגע הרוח . הסיגריה דעכה ונמוגה בתוך
המאפרה הירוקה שהייתה מונחת על שולחן העץ . כאשר ניתקו
לשונותיהם לחש על אוזנה , " נו , האהבה ניצחה ? " . הבל פיו
החם ריגש אותה ועינה התלכלכו . היא חייכה לעצמה , היא ידעה
שהוא לא יכול לראות את חיוכה . הוא הרגיש בו.


ליבו הגביר את קצב פעימותיו , הוא ממש מתגעגע .


השמיים היו צלולים והם יצאו חבוקים , עטופים בשמיכת פוך הכחולה
הרכה . היא חיבקה אותו בחום ואמרה לו שהיא אוהבת אותו . קולה
הצלול ריגש אותו , פעימות ליבו ריגשו אותה.  על המדרכה מחוץ
לחדרו הייתה עדיין שלולית מהגשם של אתמול , והרוח שיחק בה
להנאתו . הם ישבו מחובקים על שפת המדרכה , עטופים שמיכת פוך
כחולה . הוא נשבה אחרי יופייה , היא נשבתה אחריו . עגלי זיעה
התנוססו על מצחו ככתר , גם על שלה .


הם לא התראו כבר שבועיים . שבוע שעבר נאלץ להישאר בבסיס . הוא
התגעגע נורא .


היא לגמה מכוס המים השקופים עד תום וחייכה .הוא חייך . השיש
הלבן הבהיק מאור הירח.
השעה הייתה כבר כמעט שלוש ולצד החולצה הצבאית חסרת החיים ותוכן
, נשכבו ,זה לצד זה . הוא החל מנשק את לחיה . היא הכל , הוא
חשב . הוא הכל , היא חשבה .


הוא התרגש מהעובדה שהוא הולך לפגוש אותה . סוף סוף , אחרי כל
כך הרבה זמן, אהבת חייו .

זריחה וורודה עקשנית קרעה את הכחול הכהה של שמיי הלילה המדהים.
קרן אור ראשונה ומלאת מרץ החלה מדגדגת את פניהם . נשיקה ארוכה
וחמה העירה אותו . ליטוף עדין ואוהב העיר אותה. החולצה הצבאית
התמלאה חיים . כוס מים ריקה  עמדה על השיש הלבן קרני אור
ראשונות נגעו בה. רוח קלה ליטפה אותם והם נפרדו לשלום . שמיכת
הפוך הכחולה נותרה מיותמת על רצפת החדר .
שלולית המים החלה מתייבשת למגע רוח בוקר חמימה.



ליבו החל מתהפך בקרבו כאשר דלת האוטובוס נפתחה . עוד מעט הם
יהיו שוב ביחד . האהבה תנצח . זה כבר שלוש וחצי שעות שהוא יושב
באוטובוס אגד ונזכר בה. רוח עזה החלה נושבת . הוא מעולם לא זכר
כל כך ברור את הנשיקה הראשונה שלהם . זיכרון זה תקף אותו
געגועים עזים אליה . הם לא התראו כבר שבועיים . אבני הכביש
הבריקו בשמש . ליבו דפק בחוזקה . נעלי המגנום הצבאיות החלו
צועדות על הקרקע הרטובה.  הרוח פתחה את מעיל הדובון הצבאי
כאילו היה גלימה .
הוא הופתע לראות אוטובוס משתולל פורץ  לטרמפיאדה .



כוס המים השקופה התנפצה במפגשה עם מרצפות המטבח. וילון החרוזים
שתק.


הרוח החזקה פסקה. מוניטור ליבו דמם .