"סליחה אבל את הנערה הכי מדהימה שראיתי ב-18 שנות קיומי. סליחה
שהטרדתי אותך, ביי!" משפט התחלה מוזר, אך מאז שראיתי את
העיניים הירוקות שלו מדברות אליי כשאמר את המשפט הזה, ידעתי.
האהבה הראשונה שלי.
רקדתי על החוף, במסיבה רגילה בשבילי. ירדנו כל הבנות מהקיבוץ
"להשתחרר" קצת ולהתחיל את עונת החגיגות, לעשות לה סיפתח כמו
שצריך.
אני אוהבת לרקוד, זה חלק שטבוע אצלי. אני חייבת להשתחרר קצת
מהשיגרה (או שיגרע...) הזאת, כשאני רוקדת, אין לי אלוהים.
אני היא אלוהים, ואלוהים היא אני.
אחותי, יעלי, שמטיילת לה ברחבי הודו ומתחברת ל"אני" שלה, דרך
הבודהיזם או כל כת אחרת, טוענת שהיא הגיעה (ע"י תורה זו)
ל"נירוונה" שלה. בשל חוסר הידע שלי בנושא, היא הסבירה לי
בסבלנות שידועה רק לה, על החיבור של הגוף עם הנפש וההגעה לאושר
העילאי והנשגב. מאז, השכלתי והבנתי ש"נירוונה" לא שייכת רק
לקורט קוביין, וניסיתי בכוחות עצמי להגיע אלייה.
אני מאמינה שדרך הריקוד אני מתחברת לעצמי, גוף ונפש פועלות
ביחד בשיתוף פעולה. חוויה מרשימה.
להעיר אותי מריקוד, זה כמו להעיר אותי מחלום, מעטים הם בעלי
הביטחון והאומץ שעושים זאת... העיניים הירוקות הבלתי נשכחות
האלה העירו אותי, ועוד לצלילי השיר שאהוב עליי "רק אלוהים יכול
לשפוט אותי" (בתרגום חופשי) של טופאק.
בהתחלה, חשבתי ש"הנה", "עוד אחד שמנסה להתחיל איתי במשפטי
התחלה שאין להם בסיס אמיתי, רק להשגת זיון ללילה או משהו בתחום
הזה".
אבל לא!! העיניים האלה, היה בהן משהו אמיתי וחודר. מיד התעשטתי
וחזרתי לעצמי, ובציניות האופיינית לי, עניתי "וואלה? מצטערת
להיות זאת שתגיד לך את זה, אדון נדחף, אבל כנראה שלא ראית
נערות מימייך...",
"העיניים האלה" השיבו לי בעת ובעונה אחת ובחוצפה של אנשים מאוד
חוצפנים "באמת?! נסיכתי, רוצה להכיר את דון ג'ואן? כבוד הוא לך
להכיר אותי" וכדי לבסס את טענתו הוא הוכיח לי.
הוא נכנס לרחבת הריקודים. מדהים כמה בנות חרמניות כשזה מגיע
לבחור שנראה טוב, אם היה להן יותר משתי עיניים, גם הן היו
יוצאות מהמקום.
הוא שאל אותי בתנועת ראש עם איזה בת להתחיל, נתתי לו את המשימה
הקשה ביותר, צליל, חברה מהקיבוץ, בעלת חבר קבוע.
הוא לקח את המשימה והלך לרקוד לידה ואח"כ איתה... צמוד.
הרגשתי איך הקנאה מתפוצצת לי בבטן, ואני בכלל לא מכירה אותו!
צליל הבינה את הרמיזות של "הדון ג'ואן בעל העיניים הכחולות"
והציעה לו לעבור למקום שקט יותר, הוא לחש לה משהו וחזר אליי.
חייכתי אליו ואמרתי לו "הוכחת שאתה דון ג'ואן, קבל ח"ח ממני.
עכשיו בסס את עמדתך בנוגע ל"נערה הכי מדהימה שפגשתי" (אמרתי
בזלזול) אני רואה פה נערות מדהימות..." הוא נשען על הספסל,
הסתכל עליי, הסתכל  על בנות אחרות, הסתכל עליי שוב וחייך חיוך
כזה של "אני יודע הכל".
"שלום, אני עמית קיבוצניק בן 18, פרט להיותי דון ג'ואן אני גם
הנסיך שלך". פה, הבנתי שכל מה שידעתי על אהבה לפני זה- זאת
אשלייה! אבל ניסיתי לשחק אותה קשה להשגה, ככה יעלי תמיד לימדה
אותי להיות ביחסים עם בנים, היא תמיד אמרה לי "אחותי, מנסיון,
ככל שאת קשה להשגה, ככה הבנים יקחו אותך כאתגר וימשכו אלייך",
כיאה לאחות קטנה ומסורה, עשיתי כדברייה.
עניתי לו "נחמד להכיר, אני תמר קיבוצניקית בת 17 לא מחפשת קשר
קבוע, אין לי ילדים ואין לי אהבה". אחרי זה הצטערתי שאמרתי
שאני לא מחפשת קשר קבוע כרגע.
עמית חייך אליי וסימן לי לבוא איתו לכיוון החוף, הלכתי איתו.
אז התברר לי כמה הוא מרשים בתור בן אדם ולא רק ביופי. דיברנו
אל תוך הלילה, הבוקר הצהריים, הרבה נושאים לשיחה, נושאים
משותפים.
התברר לי ששנינו חובקים דעה משותפת על החיים, ושמחתי.
מאותו ערב, שהזנחתי את רחבת הריקודים ואת חברותיי, השתניתי.
אומנם, נשארתי אותה תמר שהייתי קודם עם מעלותיי וירידותיי...
אבל התאהבתי.
תמר שטיין האידיאליסטית והפמניסטית הידועה, התאהבה...
כן, גם לי זה כנראה קרה.
קורה.