דרך האוטובוס, 07:50 בבוקר, מאבן גבירול דרך גני התערוכה, אני
רואה קבוצת גברים משחקים או מתאמנים, במכנסיים קצרים וגופיות
לבנות, מיוזעות. בחורה רוכבת על אופניים לאורך השביל ואיש זקן
במשקפיים כהים, הולך.
צעדיו קצרים ואיטיים, משקפיו מחליקים מהזיעה שעל פניו, הוא
מוציא ממחטה לבנה, מקופלת בקפידה מכיס מכנסיו הקצרים ומוחה את
עיניו.
כלב שחור ניגש אליו, מרחרח, מכשכש בזנבו וזוכה ללטיפה חברית.
פתאום, נעצר. מביט לאחור ונופל על צידו הימני.
הכלב חוזר אליו, מלקק את פניו, מקווה שיוכל להעירו, אך הזקן
שוכב על האדמה הרותחת, פיו פתוח, משקפיו נוטים ומכסים עין אחת
בלבד.
נהג האוטובוס, נעצר בתחנה המיועדת ואני מחליטה לרדת.
בצעדים מהירים אני נגשת אליו, גוררת אותו לספסל מרוחק, בצל,
שוטפת את פניו במים מן הברזייה שלייד, ומסתכלת עליו.
פניו עדיין חמים מן השמש, אך זעתו התייבשה והוא נראה רגוע
ושליו.
הכלב השחור, כבר עזב והוא מדדה בשביל לכיוון הבחורה עם
האופניים, מרחוק נשמע האוטובוס, דוהר לכיוון התחנה.
אני רצה לעברו כדי להספיק לפתוח את המשרד, השעה כבר שמונה. |