הדלת נסגרה, ואין דרך חזרה,
עוד תקופה בחיים נסתיימה.
אפשר לבכות, אפשר לעבור הלאה,
אך הזיכרונות יישארו לעד,
גם כשקשה, גם כשעצוב,
תיוותר לה אותה מזכרת קטנה,
אותו זיכרון של ימים מתוקים,
ימים שחלפו להם בלי משים.
ניסיתי להבין, ניסיתי ללמוד,
אך את מסתרי החיים איש לא יפענח,
ועכשיו,
ככה סתם,
אני לבד.
אולי אני לא לבד,
אולי אתם תמיד תהיו שם,
בכל פעם שאעצום את עיניי,
אף לרגע קט.
זכרו אותי לנצח,
במיוחד כשקשה, במיוחד כשעצוב.
זוהי אינה טרגדיה, הסוף אינו ידוע,
הסוף איננו נתון מראש,
וזיכרונות מתוקים מזמנים שעברו,
לארח לי לחברה נותרו.
הדלת נסגרה, אך תמיד יש דרך חזרה,
תקופה נסתיימה, ותקופה מתחילה. |