לשבת בשולחן האחרון
זה תמיד הכי קל-
לא חייבים לחייך מכל בדיחה,
לא מרגישים רע עם זה שכולם מתחברים,
ורק אנחנו נותרנו בודדים.
כשמדי פעם משלחים הערה,
כולם מסתכלים בפליאה,
ולאט לאט נוצרת הילה של הסרקאסטים מהשורה האחרונה.
ככה זה היה בתיכון, ככה זה היה בקורסים בצבא.
אבל עכשיו גיליתי, שגם משולחן בשורה השנייה
אפשר להיות חבורה עליזה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.