גם מחילה היא דרך,מפותלת מתערפלת ולא תמיד משרתת את הצדק
אבל מצד שני גם אני לא.
אני מנסה לזכור את הרגע בו החלטתי לפרוק עוולות עבר ולחטוא לך
,אינני יודע אם אוכל לתאר זאת כהחלטה אולי התהוות .
הרגע בו נכנסתי בשערים הגדולים היה מוזר,כי פעם הם היו נראים
לי קלים לפריצה,הרי מה הבעיה לברוח שיש לך מפתח.
חומות בית הכלא היו עשויות קרום בתולי של אניני דעת וחדרי היה
גדול
כי היה היחיד בבית הכלא ,הרגשתי אסיר מיוחד...
ואם ממילא החופש אינו מוערך על ידי אחרים,אז אמצא אותו בכלא
הפרטי שלי.
בכל יום היו ארוחות שונות,לפעמים גורמה מהול בבנוניות משתדלת
ולעיתים מנה מסעירה ורעננה.
חשבתי לעצמי מה יכולה הייתה להיות הסיבה לחטאיי,כמו כל איש
פושע הרהרתי גם אני ובחפירות הפנימיות לא נמצא דבר
אולי כי לא חיפשתי היטב ,אולי כי לא היה דבר ואולי כי לא חשבתי
שפשעתי .
הגדרתי עצמי מחדש בכל יום שעבר בפני מנהל הכלא שלי,סיפרתי לו
דברים אמיתיים על עצמי כי לא היה צורך לשקר ,הוא מצידו השקיט
,הרגיע וליטף כאילו והלכי רוחי היו שלו,קשה למצוא איש סוד טוב
אני אומר,אבל הבעיה מתחילה שישנם דברים שאפילו לעצמך אתה פוחד
לספר.
הימים הפכו לשבועות שהתהוו לחודשים ומצאתי עצמי מאושר מתנאי
הכלא ומאיש סודי היקר,אפשר לומר שלמרות שמצאתי כי"בית הכלא הוא
החופש הגדול" משהו במהלך השהות שלי התחיל להשתנות.
איש סודי היקר החל מתעייף מצרותיי ומוצא בי פגם ,כיצד יכול
להיות הדבר ,הלא איש סודי היקר ,הוא הפורץ למעגל הגנוז מבלי
להיתפס...
לקח לי זמן להבין שאומנם הוא לא נתפס אך הוא שילם את המחיר
,ביום הנורא בו הוא הודיע על שיחרורי מבית הכלא אותו כל כך
אהבתי
,איבדתי הכל,לא עוד ארוחות גורמה עם בינוניות מהולה,גם לא מנה
רעננה ומסעירה .
איבדתי את איש סודי לתמיד,נראה היהשהוא עצוב אך נחוש,למרות
הפצרותיי החוזרות ונשנות נחישותו עמדה לנו כגדר גבוהה ביננו.
התחלתי פוסע בשביל המוביל אל שערי הכלא,השערים כבר לא היו
חשובים,כי איבדתי את המפתח.
הקסם המתוק הפך למר,בצאתי האחרונה הבטתי ארוכות באיש סודי
עצבותו עמדה מנגד לעצבותי ושנינו ידענו שהמעגל הוא זה שהפריד
ביננו
המגל הגנוז היה צריך להישאר שלי.
בהביטי לאחור מלמלתי לעצמי"אבד לי החופש בצאתי משעריך"
המשכתי לדרכי החדשה בלי שום רצון ללכת בה.
מאוחר יותר שמעתי שיש אסיר חדש...