אתם לא אוהבים אותה. יופי. בעיה שלכם, לא שלי.
אני לא צריכה להתמודד עם הבעיות שלכם, אתם צריכים, אז אל תערבו
אותי בבעיות שלכם.
אתם לא אוהבים אותה, אל תתנו לבוא לכאן, אבל אל תאסרו עליי
לראות אותה. היא חברה שלי ולא שלכם, איתה אני מסתובבת, אם אתם
אוהבים את זה או לא.
אין לי שום סיבה להפסיק את הקשר שלי איתה. זה שאתם לא אוהבים
אותה זאת לא סיבה מספיק טובה בשבילי, בשבילכם אולי כן, אבל
בשבילי זה רק לפתור לכם בעיה שאתם לא מצליחים לפתור.
אני בכלל לא מבינה למה אתם רוצים שאני לא אהיה חברה שלה...
כאילו, מה הקטע?!
אתם חושבים שהיא פריקית, אז מה?! אתם חושבים שגם אני כזאת, אז
מה?!
גם אם הייתי, מה זה משנה לכם?! זאת אני וזהו!. אתם לא תוכלו
לשנות אותי בכך שלא תתנו לי לפגוש אותה, לא ככה.
איתה או בלעדיה אני אשמע את אותה מוזיקה, אני אנסה דברים, ואני
אהיה אני, איתה או בלעדיה, אז מה זה יעזור לכם שתפרידו אותי
מהחברה הכי טובה שלי?!
אתם סתם תגרמו לי להיות בנאדם דיכאוני, בלי חברים ובלי חיים,
ואתם בכלל תחשבו שאני כבר ילדה טובה וממושמעת ושמחה.
אני כל היום אשב בבית, מול המחשב או הטלוויזיה, ולא אעשה כולם,
פשוט אהיה שם, בלי לעשות כלום ובלי לצאת ולחיות.
אתם תחשבו, איזה יופי שהילדה הקטנה שלכם לא מסתובבת עם טיפוסים
מסטולים ומסוממים, אתם תחשבו שאני בנאדם מרובע, בדיוק
כמוכם...
אני לא מרובעת, אני לא אתן לעצמי להיות מרובעת. למה לי?!
אני לא רוצה לחיות את החיים שלי לפי יומן פגישות, ולפי מספרים
ומחשבים וכל החרא הזה.
אני רוצה לחיות חיים אמיתיים, שהכל בלתי צפוי וספונטני, שכלום
לא מתוכנן מראש, הכל פשוט קורה, בלי יומן אלקטרוני שיצפצף כל
פעם שצריך לעשות משהו.
אתם מבינים שזה מה שיקרה אם אתם תהרסו את החברות הזאת שיש לי
איתה, שזה מה שייצא ממני אם אתם תהרסו את החברות הזאת, אתם
תעשו ממני בנאדם מתוסבך רצח, שכל יום שלו לא עובר בלי יומן
שמצפצף כל דקה...
תחשבו אם זה מה שאתם רוצים שייצא מהבת שלכם, תגיעו למסקנה,
ותשתפו אותי.
מעניין מה הריבוע הזה שיש לכם על הכתפיים יגיד לכם הפעם...
הרי זה הוא שאומר לכם מה לעשות, לא הלב, אלא הראש המרובע
שלכם...