אז בואי אלי
הרי לי לא אכפת
ואיש לא ידע
ואיש לא ישמע.
אז בואי אלי
"רק לשבת".
וסדינים לבנים עם קישוט תחרה
יסמנו לי את הכניסה
וחיוך מפתה ושושן אדום
כמו יגידו: "אין דרך חזרה."
ובמציצות אהבה תקשטי
את צוארי בסימנים סגולים
כפרחי הגינה וכעץ התות
כי בפיך התאווה
ובבשרי ההתמסרות.
אז תהפכי עורך ולפתע בעוז
תאחזי בידי בחוזקה
ואציית בכניעה אם כי גם בחשש
להמשיך איתך במסע.
ובנשיכות אהבה תקרעי
מבשרי הרך נתחים נתחים
ואף נתזים לגרונך הרעב
כי בפיך התאווה
ובבשרי הכאב.
ובשיניך יותז אז דמי,
אצעק בכאב
אך גם בעונג במלוא גרוני
כשתמזגי לך כוס,
לא אבין מטושטש,
אם זה יין או שמא דמי.
ובנשיכות צפעוני
תנקבי בבשרי נקבים חלולים
ודם יקשט את הרצפה
כי בפיך הרעב
ובדמי התשוקה.
לבסוף אם תרצי לקבור אותי
תחכי
ואל תוך הכוסות שבאח
תמזגי את דמי.
וסדינים אדומים עם כתם לבן
ירמזו מה כאן קרה
ואיש לא ידע
ואיש לא ישמע.