הנה, זה היה כאן... כאן, כאן, בדיוק בנקודה הזאת!
עכשיו אני זוכרת...
הם הגיעו משם, וגם מפה, היינו לכודים! הם הקיפו אותנו מכל פינה
כמו, כמו זאבים צמאי דם!!
יענקל'ה היה איתי. זוכרים שסיפרתי לכם עליו? אז תדעו... פה זה
קרה.
פה הרגתי אותו!...
נכון. את זה אף פעם לא סיפרתי לכם. גם לא לך יעקב, בני,
שכשהתבגרת סיפרתי הכל! אבל את זה... לא יכולתי...! אבל
עכשיו... עכשיו הכל חוזר אלי... ואני לא יכולה להמשיך לחיות עם
הידיעה שיענקל'ה,  הילד חמד הזה, הבן זיקונים הנפלא של הורי,
לא הספיק להגיע אפילו לבר מצווה שלו, בגללי!!!...
בזמן שכולם ברחו כמו מטורפים, מחפשים מקום מסתור, התאספנו כל
המשפחה, לעוד כמה דקות של ביחד. החלטנו שכל אחד ילך לכיוון
אחר, כך יהיה יותר סיכוי שמישהו מהמשפחה ינצל... אבא אמר
שמישהו יצטרך ללכת עם יענקל'ה הקטן, אז אני... הבטחתי לאבא
לשמור עליו, תמיד! אבא חיבק אותי חזק, ואמר לי שעלי לשמור עליו
כבבת-עיני!  ראיתי אותו בוכה בזווית עין...
ואז, כבר לא הייתה לנו בררה, ונאלצנו להיפרד.
קמתי, הרמתי את יענקל'ה לידיים, והתחלתי לרוץ... לשם! לכיוון
היער!
פתאום, מישהו דחף אותי מאחור, נפלתי קדימה מנסה להגן על
יענקל'ה. אנשים התחילו לעבור מעלינו, אחד אחרי השני עוברים
מעלינו רומסים אותנו בלי להרגיש!! יענקל'ה התחיל לבכות, הוא
צרח וצרח, צעק שהוא רוצה את אבא, שהוא רוצה את אמא, אז חיבקתי
אותו חזק יותר, שישתוק (תשתוק, תשתוק...)....!
כבר השתתקו כולם.
היה שקט בעיירה כמו, כמו בבית-קברות!
יכולתי לזהות בקרן זווית את... המוהל, ו...את ביתו של הרב,
ששכבו שם, בלי לזוז!...
נשארנו כך שוכבים בתוך השלג גם אחרי שהשתתקו כולם. פחדתי שאם
אני יקום יענקל'ה יתחיל לבכות והגרמנים יבואו ויהרגו
אותנו!...
השמש שקעה, כבר היה חושך. אז הרגשתי בטוחה לקום ולהמשיך לצעוד
עם יענק'ה לכיוון היער.
קמתי. הרמתי את יענקל'ה.
הרגשתי שמשהו אינו קשורה איתו. הוא כבר לא החזיק את הראש שלו..
נסיתי להעיר אותו, צעקתי אליו " יענקל'ה חמוד, תתעורר כבר,
צריכים להמשיך, יענקל'ה, קום, קום! תתעורר! נו, תתעורר!
תתעורר!..." אבל הוא לא הגיב...
לפתע, מישהו בא מאחורי, ואמר לי שכדאי לי למהר להיסתתר, כי הם,
הגרמנים עומדים להגיע כל רגע ושכדאי למצוא ממום מסתור. הוא גם
אמר לי לעזוב אותו... שהוא, שהוא כבר מת! (לא, לא, לא!...)
אותו האיש, תפס אותי ביד חזק, שיחרר ממני את יענקל'ה, והתחלנו
לרוץ...
רצנו ורצנו, שעות, כמו משוגעים!!!....
כשעצרנו לרגע, אחרי שעות של ריצה מטורפת בתוך היער,  אז
הבנתי... ש.... אני... שאני הרגתי אותו... יענקל'ה מת
בגללי...!...
אני מחצתי אותו למוות!!!!