גלי לאלי / להבות |
מייחלת, את גרוני שורפת.
מעמקי עולם הכפור, מתחתית הגיהינום
זורמת מעלה להבת השחור:
כחלחלה ומסמיקה,
מכלה ומפסיקה.
ענני כוח וסופה ממטירים משב כבד מלב אדם
פועם את פעימת ליבו
האחרונה.
בואו של יום חדש מתבשר עם הציפור, בתולת השחר.
גופה דומע-מדמם, מציץ ממנו קוץ הורד.
קיבתה דורשת, תולעת מגופו נתלשת.
שבעה לבסוף גם נשמתה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|