אריאל אפשטיין / הגבעה |
ושנינו סחוטי עיניים,
גבך אלי;
(לפני שנכנעתי, הייתי)
רודף את מחשבותייך
עד הגבעה.
הגבעה
מישורי העשב
הנפרשים לפנינו,
אינסוף ירוקת,
כמו באירופה
שאת כל כך אוהבת;
ואני חושב,
איני יכול
להתחרות באירופה שלך.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|