הזקן החרמן יושב בלי בושה על כורסה בקומת הכניסה
של ספרית האוניברסיטה. ידו שלוחה
על מסעד הכורסה הסמוכה, שם יושבה
סטודנטית צעירה.

הזקן החרמן מעביר שיעור פרטי לסטודנטית הצעירה.
התנוחה אומרת הכל: היא מצונפת בספרה,
הוא גופו נוטה קמעה אל עברי גופה.

הזקן החרמן ודאי פרש מהקתדרה, ועיניו עוד לא
פרשו מלהתבונן סביבותיו. הזקן החרמן סיכם ודאי
עם מזכירת המחלקה, הממזר, שתעביר לו שמות
של מתקשים ומתקשות, הוא כבר יפתור להן את הקשיים
(לו ודאי כבר אין קשיים בכלל).

הבוקר הוא שוב במקומו, שומר תנוחתו הכפופה
גבו כבר אינו מתיישר. ידו שלוחה, אך
היום הוא עמל ללמד סטודנט,
ופניו קורנות כתמיד,
מאירות לתלמיד,
באשר הוא
תלמיד.