לפני שלושה ימים החתול שלי התאבד , אבא אמר ( כך הם סיפרו לי
)
שכך זה היה צריך להיות מהרגע הראשון שהוא נולד ,
שהגורל שלו היה למות ורק דחינו לו אותו קצת .
החתול שלי תלה את עצמו לפני שלושה ימים , הוא טיפס
על העץ ושבר את המפרקת - אימי ידעה לספר לי שהיא מצאה אותו יחד
עם אחותי והן קפצו וצרחו מתוך בהלה , עוד הוסיפה ולא יגעה
שאמרה שזו היתה אשמתה כי לא עברה את פתח הדלת לבדוק לשלומו (
וזאת בתואנה כי חשה ברע ) ניסיתי להרגיע את מצפונה והחשתי את
שלי .
לחתול שלי נמאס מאיתנו , סיפרתי לידיד שלי , הוא בטח נמצא
עכשיו למעלה עם כמה חתולות , משחק קלפים , מעשן ואומר שאף פעם
בחיים שלו הוא לא זיין ( כי גם בדרך הזו ניסינו עליו להגן ) .
הידיד שלי צחק יחד איתי - אני מחזיקה בו כדי שכל הזמן הוא
ימשיך לאהוב אותי .
החתול שלי איבד את הרצון לחיות . סיפרתי לחברה שלי שבעבר
החשבתי כמושלמת ( וזאת מכיוון שאף פעם לא היתה מסוג " הבחורה
המתאהבת " ) וכיום אני נוטה לראות בה אדם פשוט ולא יקר כקודם ,
חברה נוספת שרכשתי בעבר - שלי .
היא צעקה שהבהלתי אותה ואני חנקתי גוש בגרון .
החתול שלי הלך . סיפרתי לחברה נוספת שאסור לי להגיד לה מה נכון
ומה שגוי כי היא תעלב אם לרגע אפקפק בחשיבות ובחוכמה העצומים
שלה וברגש הכאב התמידי הזה שבה מפעפע .
ועכשיו אני כותבת על החתול , היפה , הגדול , האנושי , המצולק ,
המנותח , המסורס הזה שהיה לי ועלי אני כותבת בלשון עבר , החתול
שלא נתן שילטפו אותו אלא אם כן חפץ בזה ,
היצור האפור המקסים
שהיה כל לילה מניח בעדנה את ראשו על הכר
שלא היה שלי כי אם של אחי
החתול שהאכלתי בכפית וניגבתי
את הריר מהלסת
השבורה שלו
החיה שהענקתי לה אני
את שמה ואף פעם
לא הרגשתי
בשל כך או בשל דבר
אחר בעלות עליה
בעל החיים הנהדר הזה שבשלו
הסיגריה ואני נשכחים
ממני .
החתול שלי מת
והוא היה יותר
מזה וזה כואב לי
הרבה יותר משם ,
או רגש או דבר שאפילו נחשב דומה . |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.