[טיסה 378 לניו-יורק יוצאת משער 41 בעוד כחמש דקות]

והיא הסתובבה עוד פעם להביט בו.
הוא עדיין עמד שם ליד דלת חדרו בתחתוני הבוקסר החמודים שהיא
קנתה לו כשהיו בטיול בצרפת לפני חצי שנה, לאחר שהוא טען
שהתחתונים הצבאיים שלבש עושים לו שפשפת מרוב ההליכות
במוזיאונים, כנראה משום שלא היו תחתונים צבאיים אמיתיים, אלא
מהשוק בחיפה. היא אהבה אותו באותו טיול, והם ידעו שלעולם לא
ייפרדו כאשר עמדו יחד בקומה הכי גבוהה של האייפל והביטו על
העיר, וכשהרוח החזקה העיפה מעליו את כובע המצחיה הישן המשופשף
והטיפשי של "יורודוסני" שגם ככה היא לא אהבה הוא הסתכל אליה
וצחק חזק ככל שיכל, ואפילו לא חשב לחפש אותו שוב. הוא ידע
שאומרים על פאריז שזו עיר האהבה, אבל שזו בעצם עיר האוהבים. יש
הבדל. זו לא עיר שאליה נוסעים לבד ומוצאים אהבה, אלא רק
מחמירים את העצב בצפיה מתמדת בזוגות מתמזמזים נון-סטופ סביב.
הוא זכר את זה מטיול הבת-מצווה של אחותו הקטנה, כאשר היה בן 16
ונסע עם משפחתו בפעם הראשונה לשבועיים בפאריז-לונדון. חוץ
ממספר הטלפון של הנער היחיד בגילו שהיה במטוס לא יצא לו בכלל
ליצור אפילו קשר עין עם מישהי שתעזור לו לפחות לייצר את האשליה
הנדרשת של "התאהבות" בפאריז. במקום זה כל שזכר מהטיול היה
הידחפות ישראלית טיפוסית בתורים ב"יורודיסני", והתמקחות עם
מוכרים בכל פינה, לא משום הרצון לחסוך אלא מתוך שיעמום.
הצרפתים לא עניינו אותו. הוא גם לא אהב את השפה שלהם, וזאת
משום שהיה תמיד נאלץ לצפות בסרטים צרפתיים כשבמשך רוב שנות
ילדותו היה נשאר עם המטפלת האלג'ירית, אשר שנים חשב שהיא ערביה
רגילה ונטר להוריו על שהם משאירים אותו עם אישה ערביה לבד
בבית. הוריו השמאלנים הקיצוניים היו אגב משאירים אותו עם ערביה
ללא שום היסוס. שפת הסרטים הזרים הללו השתלבה בד בבד בפחד
התמים שחש על חייו, שרק התגבר כשהיתה אותה מטפלת מתחילה
להתייפח בסצנות הדרמאטיות- או אז היה משוכנע כי היא הולכת לשסף
את צוארו בהתקף צווחות הבכי שלה. כך כאשר היו הוריו באים לקחתו
מן הגן היה תמיד נאבק ונמלט, דבר אשר שימח את אביו מאידך משום
חלומו שבנו בכורו יהיה אדם עצמאי וחזק דיו בכדי לשלוט בגורלו,
שלא כמוהו- שנאלץ אף בגיל עשרים ושבע להתמודד עם בני גילו אשר
הציקו לו עוד משלהי הילדות בשכונה, וכעת משמשים לו כקולגות
במפעל, כאשר הגרוע מביניהם נבחר למנהל שלו, מה שגרם באופן די
ברור לכך שהוטלו עליו גם מטלותיהם של שאר העובדים, אשר מיודדים
היו עם המנהל עוד משלהי הילדות בשכונה, כשהיו מסתובבים ברחוב
במשך רוב היום במקום ללכת לבית הספר, למרות הבטחותיהם הנחרצות
של הוריהם שלא יצמח מהם דבר וחצי דבר, ואכן לא צמח מהם דבר
וחצי דבר אך לא משום שלא הלכו לבית הספר אלא משום שהשכונה
הזנוחה שבה גרו לא הצמיחה שום פוטנציאל כלכלי מלבד מפעל
הפלסטיק הכושל שנבנה באזלת יד בידי הממשלה כדי להפסיק את מטחי
המכתבים הזועמים של דיירי השכונה על הזילזול בהם, שכמובן נותר
ואף התגבר עם השנים, כשההוכחה הנחרצת ביותר לכך היא שדיירי
השכונה גרים במה שמוגדר כשכונה אך אין עיר סביבם כלל, ומכאן
שאין ראש עיר שיציג את הדרישות המינימליות בפני הכנסת, ומשום
שאין זו עיר אלא שכונה אין בה גם קלפי לבחירת המועמדים לכנסת,
ועובדה זו היא שהביאה את השכונה למצב כה שפל מצד אחד, אך משגשג
מהצד השני משום שמחסור בעובדי מדינה הביא לכך שלא נותרו כמעט
חוקים שיש טעם להתייחס אליהם, וכך במשך השנים הפכה השכונה
לגן-עדן אנרכיסטי בו כל אדם הוא אדון לעצמו, ומלבד מפעל
הפלסטיק הכושל לא הצליחו בו שום בתי עסק, חוץ ממאפיית הפיתות
האלג'ירית כמובן, ששייכת היתה לראש המאפיה האלג'ירית שהיווה
כדבר הקרוב ביותר לשליט המקומי, וזכר את המשפחה שהעסיקה את
אישתו כשהיו חדשים בשכונה וחסרי ביטחון כלכלי, וכהוקרה הוא
סיפק להם את הגב החזק ביותר בשכונה, על אף שלא ידעו דבר על כך
וחיו בחשש מתמיד, בעיקר מפניו.

[טיסה 378 לניו-יורק יוצאת משער 41 בעוד כשלוש דקות]

הוא הביט בה וניסה לומר משהו שייחרט כמשפט האחרון שלהם ביחד.
הוא רצה שזה יהיה משהו נוקב, משהו חד שיגרום לה לסבול בשארית
חייה מן הידיעה שהוא אמר את זה ברגע האחרון, אבל לא היו לו
משפטים בראש באותו הרגע. לא היה לו כלום בראש, רק שקט חזק.
היא הביטה בו ורצתה לומר משהו שיכסה את הפצע. היא רצתה שזה
יהיה משהו כל כך נכון שיצליח לחלחל מבעד לעצב ויגיע אל תוך הלב
ויחבק אותו כדי שלא יתפקע. אבל לא היה לה כלום לומר, ולא משום
שהתחרטה. היא פשוט שתקה יותר מדי, ושרירי הלסת ננעלו.
כשרק הכירו הוא סיפר לה שאבא שלו קנה פיט-בול, שזה הכלב הכי
טוב בעולם, ויש לסוג הכלב הזה עווית לא רצונית שכשהוא נושך
בכעס משהו הלסת שלו ננעלת כמו מנעול קפיצי, ואי אפשר לפתוח
אותה בלי לום או משהו. היא רצתה לום. הוא רצה לנשוך אותה
בצוואר. הוא אהב את הריח של הצוואר שלה. היא שמה תמיד למענו את
אותו בושם ששאלה מחברתה ביציאה הראשונה שלהם, שבה בניגוד
להפצרות חברתה שכבו בפעם הראשונה, שלא היתה הפעם הראשונה שלה,
ולטענתו לא היתה ראשונה שלו, מה שטכנית נכון אבל לא רלוונטי
משום שבפעם היחידה שבה שכב עם בחורה לפני כן היו שניהם שתויים
עד כדי אבדן חושים, והוא לא זוכר אפילו אם עמד לו, הוא רק זוכר
שבבוקר הוא קם לראות גב נשי עירום לידו עם קעקוע של מגן דוד על
ירח עגול, ולכשהתרומם מעט גילה את המדריכה שלו, ובו ברגע היכתה
בו ההבנה שעליו לעזוב את הצופים, משום שתנועת הנוער הפכה בראשו
לפתע למין כת סוטה, ובמבט פזיז לאחור הבין כי מחנות הקיץ ביער
ומשחקי החברה כולם בעצם היו מעין אורגיות בבגדי חאקי. הוא נבהל
כל כך שלא לקח איתו דבר מן המיטה מלבד התחתונים והסנדלים
התנ"כיות שקנה בשוק בחיפה כשהלך ללשכת הגיוס בפעם הראשונה
ובעצם היחידה מאחר שמאז לא קיבל זימון נוסף, דבר שבו האשים את
עצמו ואף חשב שנצרב בתיקו הצבאי סעיף נפשי מכל תלאות הילדות עם
המטפלת, שנטיותיה הפוליטיות הימניות היו גורמות לה אולי לרצות
לשסף את גרונו לו ידעה שהוא חושד בהיותה מחבלת, עליהם סיפר
בפירוט גדול מן המתבקש לחיילת היפה שראיינה אותו, וזאת משום
שיופיה עירפל את חושיו וגרם לו לחוש קירבה עצומה אליה, דבר
שהשכיח מראשו כי עליה לרשום את כל מה שיאמר, אך האמת האבסורדית
היתה שאותה נערה חשה קירבה רבה אליו אף היא, וזאת משום
שבגילגול לפני הקודם היו הם אח ואחות חורגים שעסקו בסתר בפעולת
גילוי עריות בעת שנתפסו והוצאו להורג במרכז הכפר בשריפה בעודם
חיים, אך לא יכלה לדעת זאת ולכן הסיקה כי היא מאוהבת בו, דבר
שהפך לנכון מרגע שהתקבלה המסקנה הזו, שכן- מה היא התאהבות אם
לא ההבנה שמאוהבים?, ובשל הריחוף שחשה בעודה מעבירה את תיקו
האישי לקב"ן לא שמה לב והניחה אותו בארגז שעליו תוית "לגריסה",
שהיה מונח בדיוק משמאל לארגז עם תוית "לטיפול מיידי" כדרכו
הייחודית של צה"ל להפוך דברים פשוטים שקשה לטעות בהם
לווירטואוזיות של דיסקומוניקציה קולקטיבית. לימים הפכה אותה
חיילת לעורכת דין, אך משום שכדרכו הארסית של הגורל התיק הראשון
שקיבלה עסק באב שרצח את ביתו משום שחשד בזו שקיימה יחסי מין עם
אחיה החורג, היא נטלה את אקדחה האישי שנותר לה מהימים שבהם
שקלה להיות קצינה, אך מנגד לא רצתה להישאר בצבא שהעיף באופן כל
כך בוטה את הבחור המסכן שבו התאהבה בלשכת הגיוס, ולמרות שחיכתה
בכל שארית שירותה לשובו ללשכה הוא מיאן להופיע, ונסעה לבקר את
אותו אב החשוד ברצח ולמסור לו את הזימון לדיון בהארכת מעצרו,
וכן שני קליעים בגרונו מטווח אפסי, ולכשניסתה לקחת את חייה
בידה מיד לאחר מכן כבר אחז בה השוטר שנכח בחדר הביקורים. היא
נאסרה והפכה ללסבית שהנהיגה מדיניות חדשה בנוה-תירצה, ואותו
שוטר נותר מאוהב בה לשארית חייו, דבר אשר גרם לו להתגרש מאישתו
ולהידרדר בעבודתו, מה שהכעיס את מפקדיו, שהפכוהו כעונש לשוטר
תנועה, וגרמו לגרושתו להימלט מהארץ עם ילדיה מפאת הבושה.

[טיסה 378 לניו-יורק ארצות הברית יוצאת ברגעים אלו משער 41]

היא הסתובבה במקומה ופנתה לצאת, ושניהם ביחד הגיעו לסף החנק
האפשרי. הוא פלט מפיו ללא מחשבה- "אל תלכי". היא עצרה ללא
נשימה כשחציה מחוץ לדלת. הוא הירהר במה שאמר והבין כי אין בכך
שום היגיון, וכי כל חפציה כבר ארוזים בארגזי קרטון במכוניתה,
ואין דבר שיוכל לסובב כעת את הגלגל. הוא ניסה להסתובב ולהיכנס
לחדרו בכדי שלא יאלץ לצפות בה סוגרת את הדלת ולוקחת ממנו את
גופה הנעים כל כך, ואת הריח של הצוואר שלה שיכל להרגיע את כל
מכאוביו.

היא הפילה דימעה על חולצתה עם הציור של מגדל אייפל.
הוא הסתובב וניסה לנשום עמוק על אף ההתכווצות של ביטנו.

הדלת נסגרה.