אני מסתכלת עליך, על תמונות מהחתונה שלך
ותמונות מטיולים אחרונים, וכל-כך מאושרת לראות
אותך מחייך ולדעת שבאותם רגעים היה לך טוב
ונהנית מהחיים.
חודש ויותר כבר עברו ואני עדיין לא מאמינה.
את חסרונך לא מעכלת.
חושבת על המקום בו שכבת בבית החולים.
על אותו חדר בו ראיתי אותך בפעם האחרונה.
זה כל-כך כואב. זה היה לפני הרבה זמן
אז איך לא אשתגע, איך לא אליך אתגעגע.
אני זוכרת כל חלק מהשיחה. כל פרט הכי קטן.
זו שיחתנו האחרונה שתלווה אותי בהמשך חיי
עד שאגיע לעולמך
ונוכל להמשיך בדיוק מאותה נקודה.