פעם אחת, בעבודה שלי הבוס שלח אותי למטה, לפגוש אדם המעורער
בנפשו,כמו כל בני האדם שכאן, ולעשות כל מה שהוא רוצה, בגבול
הטעם הטוב, 'בלי חטאים' הוא אמר, ואף הוסיף שאם אני אצליח
במשימה אני עולה דרגה. סוף- סוף חשבתי לי לעלות דרגה בבית
המשוגעים הזה!
אז פגשתי את האיש המוזר, סתם אחד, הוא אמר לי שהוא מבית
משוגעים, ושהוא בורח. אז הלכתי איתו, 'ליקנעם' אמר,למה?, כן גם
אני שאלתי אותו. הוא ענה שאף אחד לא יחפש משוגע ביקנעם. צודק
המשוגע הזה חשבתי לי, תשובה הגיונית למעורער בנפשו. הוא היה עם
החלוק הזה, הירוק זה עם הכתובית "אברבנל" הוא אמר לי שהוא עובר
לגהה, כי נמאס לו, ובנתיים הוא בחופשה מעולם השפויים ורוצה
לראות 'נורמליזציה'.
ישבנו על ספסל שבאוטובוס, האחורי ביותר, הוא ליטף לי את הירך,
ולי זה לא מפריע עד, שזהו, די, הזזתי את היד שלו והוא הניח
אותה על המושב. הוא כל הזמן צעק דברים מפחידים לאנשים כמו "מה
אתה יודע בכלל? משוגע !" ניסיתי להרגיע אותו, אבל הוא רק חייך
אליי, אנחנו כמה שעות באוטובוס, והנהג חייב להשתין אז עצרנו
בתחנת דלק, ירדתי למטה והצתתי סיגריה, הוא תפס אותה וקרע אותה
' מה את משוגעת?' אמר וציחקק. אף פעם לא הבנתי את הבדיחות של
המשוגעים.
החלטנו שנשאר בתחנת הדלק, קנינו יין וטקילה, בשביל לחגוג את
החופש שלו וסתם בשביל לדפוק את הראש, הוא השתכר לגמרי, ואמר
שטויות כמו ' עניבה? מי צריך אותה בכלל', בעצם הוא אמר את זה
גם קודם, הוא גם כל הזמן צעק 'נורמליזציה, נורמליזציה, ג'סי
איפה את?' ובכה, וצחק, הבנתי למה הוא באברבנל, קמתי בבוקר
באמצע יער, ערומה, וגם הוא. שיט ואני בכלל לא זוכרת, בטח שתיתי
יותר מידי, הוא הסתכל עלי חייך ואמר 'את לא נורמלית' לא הבנתי
אם זה איך שאני במיטה או עוד בדיחת משוגעים, העדפתי זאת כמחמאה
וחייכתי בנימוס. ואז כבר התבאסתי שאני לא זוכרת, כי הוא נראה
דווקא די טוב. והבוס, הוא יהרוג אותי. לבשתי בזריזות את בגדי
הלבנים, והוא גם התלבש, נסענו חזרה והוא אמר לי 'כולם פה
חושבים שהם נורמלים והם באמת כאלה, הם כולם משוגעים באותה
המידה, תראי יש לכם ממש תבנית זהה לכולם' שתקתי, ידעתי שהוא
צודק, מזל שאני לא בן אדם.
הגענו לגהה, ונכנסנו פנימה, הוא צעק ' תכירו את צבייה, ממש
מלאך' הם לא ראו אותי, כי רק הוא יכל לראות אותי. אני חוזרת
לשמיים, זהו, עכשיו אני כבר לא אהיה שדון, אני צריכה לקבל
כנפיים.