איך זה שאני מקבל תגובות שמשהו שעשיתי הוא "ילדותי", אבל אם
הייתי בן 70 זה היה רק בגדר "מלהיב", וגורם לאנשים לחייך למראה
הרוח הצעירה הטמונה באותו איש זקן ומשכיל?
איך זה שאומרים לי שאני "דביל" כשאני עושה דבר מה, שאם ג'ים
קארי היה עושה בסרט אנשים היו זוכרים אותו לטובה? או בכלל
יצחקו מרעיון שאני אומר, אבל אם שניה אחרי זה אשאל אם להפוך את
הרעיון לביצוע, הוא הופך ל"אידיוטי"
איך זה שאם בא לי לעשות משהו אנשים יחשבו שאני משוגע (באופן
הרע של המילה) למרות שיש סיבה נהדרת לזה שאני רוצה לעשות אותו?
(ואותה סיבה היא הפשוטה מכל - פשוט בא לי...) כל עוד אני לא
מזיק לאחר, למה שאחר ירצה להזיק לרצונות שלי?

למה שאני אצטרך לפחד להיות אני?
מסיבה אחת - כי אני טיפש,
ומכיוון שאני לא מעונין לראות בי כטיפש, לא קיימת כבר באמת שום
סיבה שאני לא אהיה עצמי
ולכן אני אהיה מי שאני רוצה להיות
עצמאי ברוחי,
חסר כל שיפוט מצד המאטריקס, אם היא לא מסוגלת להבין אותי,
ילדותי וחמוד,
מטומטם וגאוני,
מוזר ומוזר :-)

ובואו נודה, למה שיהיה איכפת לכם? הרי אתם רוצים להיות כמוני
גם.
אז תרגישו חופשי להרגיש חופשי!

אני רוצה לשיר ברחוב,
לגשת לאנשים שנראים עצובים ולחבק אותם,
לשאול מה שלומו של האדם שמחייך מולי,
להזכיר לאנשים מהורהרים שיש פיצה בקצה הרחוב וציפורים בשמים,
לחדש משהו! לרענ ! לנע! לפנות ולדבר!
מה כבר אנחנו? הצגות מהלכות? ולמי שאין מה להגיד שלפחות ילמד
להקשיב ולהנות מהדברים הקטנים ששם, בחיים.
ולמי שיש יותר מדי מה להגיד, שילמד גם מדי פעם לשתוק ולזכור
להנות מאנשים אחרים כמוהו ;-)