וואו! יאיר , כמה אנשים... אין לך מושג,
ואולי בעצם יש לך...
אתה שומע ? אתה רואה ? אתה כאן ?
מעניין כמה אנשים היו באים אם זה הייתי אני...
בטח הרבה פחות, אני באמת לא ממש שווה את זה.
יא אללה יאיר,זה ממש מוזר לחשוב שאני לא
אראה אותך שוב.
אתה כועס עליי?
אני עומד פה בכניסה לבית הקברות וכל מה
שאני יכול לחשוב עליו זה השיער שלה, העיניים
הכחולות היפות שלה...
אני יודע שהיא שלך, אבל תמיד תמיד רציתי אותה,
איך אפשר שלא?
פחדתי להודות בזה אפילו בפני עצמי, אבל עכשיו...
היית רוצה להכניס לי עכשיו אגרוף?
אם כן, אני מבין אותך,
אני ממש מצטער אבל זה פשוט בלתי רצוני
אני לא שולט בזה,היא נמצאת שם, במחשבות שלי
אני לא מצליח להוציא אותה משם.
הם ביקשו ממני לשבת ולהרגע
ואז אמרו לי שאתה מת,
הדבר הראשון שעלה לי לראש
היה - כמה הייתי רוצה לחבק אותה חזק חזק עכשיו
לעטוף אותה בזרועותי, לנחם אותה.
הינה היא מתקרבת,
כל הפרצוף שלה אדום מרוב בכי
והיא עדיין הבחורה הכי יפה בעולם הזה.
אחי, אני עומד בהלויה שלך וכל מה שאני
יכול לחשוב זה על הידיים הקטנות והלבנות
שלה בתוך הידיים שלי ,החיוך שלה...
אני באמת אוהב אותך, אתה החבר הכי טוב שלי!
אני עומד כאן מסתכל מלמעלה על תל של רגבי אדמה
שחורים מתחתם מונחת גופתך המתה
והדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו זה איך אני מסיט
קצוות שיער שלה מפרצופה היפה, ומנשק את דימעותיה.
היא עוברת ממש לידי, כמה עצב...
אני לא יכול להישיר אליה מבט, אני לא יכול
להביט לה בעיניים, היא תראה את הכל,
זה כל- כך חזק שאני לא יכול להסתיר את זה.
" יתגדל ויתקדש שמא רבא..."
כולם כאן בוכים , כולם אוהבים אותך כל- כך,
העיניים שלי יבשות, אני בוהה בה
ואחר- כך שוב בקבר שלך
אני מתבייש...
אחי, אני יוצא עכשיו מבית הקברות עם
הקהל הענק הזה,
נפרד ממך לעולמים,
ומה שבאמת קורע לי את הלב זו הידיעה
שהיא אף פעם לא תהיה שלי...
|
