המקום הזה הוא החלום שלי. תמיד רציתי גן כזה כאן באמצע העיר,
מקום שילדים יוכלו לשחק בו, מקום שאנשים יוכלו לטייל בו עם
הכלבים שלהם, מקום שבו יוצרים כמוני יוכלו להירגע ולחכות
להשראה.

ברור, יש כבר כמה מקומות כאלה בעיר, פה גן שעשועים שם גינה
יפה. אבל אין שום דבר דומה למה שאני תכננתי, למקום גדול שכולו
ירוק ושלכל האנשים יהיה מקום, אבל עדיין יהיה בו שקט. תמיד
חלמתי שיהיה מקום כזה, תמיד רציתי להיות זה שישתול את הצמחים,
יציב את הפסלים, רציתי שהגן הזה יקרא על שמי.

חבר שלי מתן בא למועצה וביקש לבנות את הגן הזה, ושהוא יהיה
קרוי על שמי, והגברת שם כמעט צחקה לו בפרצוף. אבל כשהוא אמר לה
את השם שלי, הפנים שלה מיד קיבלו הבעה רצינית ומבינה. היא אמרה
שהיא תעביר את זה הלאה לממונים עליה. וכניראה שהיא העבירה את
זה לממונים עליה, כי תוך מספר חודשים קם "פארק יניר", ירוק
וגדול, באמצע העיר.

אז אולי זה טוב בעצם, כל מה שקרה. אולי זה טוב שאריק עבד קצת
על מנחם, אולי זה טוב שגירשו את יאסר, אולי זה טוב שנסראללה
המשיך את הכל. אולי זה טוב שהמחבל הזה ירה בי באותו יום, כי
המחבל הזה בעצם עשה לי טובה - הוא הגשים לי את החלום.

הרי מי בעצם שם זין על חלום של אדם חי? להפך - כולם רק מנסים
לדרוס אותו. הייתם מתארים לעצמכם מה היה קורה אם מישהו היה סתם
הולך ומבקש להקים גן באמצע העיר כדי להגשים לחבר שלו את החלום?
היו יורקים לו בפרצוף! אבל כשהחבר שלו מת - זה כבר קדוש. אז
כולם רצים להסכים לו, לבנות את הגן ולקרוא לו על שם האיש המת.
ואף אחד לא עוצר לחשוב לשנייה מה היה קורה אם האיש שעל שמו
קוראים את הגן היפה הזה היה חי.

אז היום החלום שלי הוגשם, וכל מי שמגיע לעיר שלי יכול לבקר
ב"פארק יניר". ילדים יכולים לשחק שם, אנשים יכולים ללכת שם עם
הכלב שלהם ויוצרים יכולים להירגע שם ולחכות למוזה. וכל מי
שמגיע לשם רואה בכניסה שלט - "פארק יניר - לזכר יניר יריבי
(79-98)".
חבל רק שאני לא שם כדי להנות מהחלום שלי.