זה היה יום כל כך חם, מהימים האלה שאפילו מקלחת לא תציל אותך,
כי דקה אחרי שהתנגבת כבר היית שטוף זיעה, 65 אחוזי לחות, 39
מעלות. אלוהים אדירים.
ומכל הימים דווקא ביום הזה מצאתי את עצמי צועד ברחוב ומחפש את
תחנת האוטובוס שתיקח אותי לדירה הבאה שהייתי אמור לראות.
חום אוגוסט הוא לא בדיוק מזג האוויר האידיאלי לצוד אחרי דירות
חדשות ברחבי העיר.
שוקו. שוקו בשקית. זה מה שקפץ לי בראש.
מכל הדברים הקרים שיכולתי לחשוב עליהם, גשם, קרח, מקלחת צוננת,
אנטרקטיקה, קרטיב, דווקא שוקו בשקית היה הדבר שקפץ לי לראש.
מיד עברתי מצייד תחנות לצייד פיצוציות, צייד שכמובן לא ארך
הרבה זמן כי פיצוציות בניגוד לדירות נורמליות לא חסרות בתל
אביב.
שאלתי את המוכר אם יש שוקו בשקית, הוא אמר שיש, והצביע על מקרר
שעמד בפינה.
ניגשתי למקרר, פתחתי את הדלת השקופה והוצאתי משם את השוקו
הנחשק.  
אני תמיד בודק את התאריך, על כל מוצר, הפעם אפילו זה לא עשיתי.

רציתי לקרוע את השקית שם, באותו רגע, אבל התאזרתי בסבלנות לעוד
שנייה וניגשתי לשלם למוכר. יצאתי לרחוב, נעמדתי במרכז המדרכה,
וקרעתי את הפינה בשיני.
קרע קטנטן, כמו שאני אוהב, כזה שגורם לך להתאמץ בשביל להוציא
את השוקו,
כזה שרק הופך את טעמו למתוק יותר ברגע שאתה מרגיש את הסילון
הדק שפוגע לך בחך.
אחזתי את השקית באגרופי, הושטתי אותה אל שפתי שעטפו את הפינה
הקרועה ולחצתי.
העולם קפא, החום נעלם, והרחוב השתתק ברגע שבו החל למלא את פי
אותו זרם דק, קר, ומתוק.
לחצתי חזק יותר, אבוד בתוך הטעם הזה, אין זמן, אין גבולות, אין
חשבונות לשלם, אין עבודה ללכת אליה, אין מלחמות ללחום, אין שכר
דירה לשלם, אין מוות, אין עצב, אין רוע.
היה נדמה כאילו בתוך כל המתוק הזה כל הבטחות הילדות מתגשמות
לפתע פתאום.
הבטחה של אהבה, הבטחה של אושר ושל שמחה, צחוק מתגלגל, עיניים
מחייכות וחיבוק אוהב.
ככה עמדתי שם, לוחץ עוד ועוד, חזק יותר ויותר.
יכולתי להרגיש כיצד אחיזתי מתחזקת כאילו לא תרפה לעולם.
עמדתי שם באמצע המדרכה, מחייך בעיניים עצומות, ראשי מוטה אחורה
ורוחץ בשמש הזכה.
נגמר.
הסילון פסק, ואני ממשיך ללחוץ, מנסה לסחוט עוד טיפה של אושר,
עוד רגע של ילדות תמימה.
מחוגי הזמן חזרו לנוע. שאון הרחוב עלה שוב באזני ושוב היה לי
חם.
עמדתי שם, בידי השקית, מקומטת וקטנה, מצומקת, מתה, וריקה
מהבטחה.
והטעם המתוק התחלף במרירות חמה שדבקה בלשוני.
עמדתי שם, קטן, במרכז המדרכה, אנשים עוברים על פני, לא רואים
אותי כלל,
מדי פעם כתפם נתקלת בכתפי, עמדתי ובהיתי.
בהיתי בשקית.
עמדתי שם.
עמדתי ובכיתי.