כל כך הרבה זמן עבר, לפעמים נדמה לי שעבר כבר נצח שלם ואנחנו
עדיין ביחד.
כל כך הרבה זמן, ואני עדיין אוהב אותך, אוהב כאילו רק לפני דקה
מבטינו הצטלבו והוחלפו בנינו המלים הראשונות.
מילה ועוד מילה, וכל כך הרבה מילים עברו בנינו, כבר אי אפשר
לספור, איש לא יוכל.
מלים של אהבה, של תקווה ושל חלומות, וגם מלים קשות וכואבות,
מלים מלטפות מלים מנחמות ומלים צורבות דוקרות מנוכרות.
הכל כבר אמרנו ויש עוד כל כך הרבה לומר, ואני אוהב אותך, אוהב
כמו בפעם הראשונה שידך לטפה את לחיי, כמו בפעם הראשונה בה
שפתיך נשקו לשפתי.
שנים עברו מאז, ואני מכיר כל קמט, נקודה, וסימן על עורך, ואני
מביט בך כל בוקר עם אורה של זריחה, שוטף את עיני בך עם רדת
החשיכה.
ואתה כל כך יפה, מבפנים ומבחוץ. מהרגע הראשון ידעתי, אתה תהיה
הצייר, זה שיצבע את עולמי בצבעים הכי יפים שאיש לא חלם עוד
מעולם.
ידעתי שתהיה הלוחם האמיץ שלי, זה שיוביל אותי, בחשכה ובסערות
לבו של ים. ואנחנו עדיין עומדים שם, שני ימאים אמיצים על גשר
החיים,
מנווטים את ספינתנו בים האהבה. ועינייך, גם היום כמו אז חודרות
אל עמקי נשמתי, קוראות אותי כמו ספר ישן ועתיק ששפתו אבודה
לשאר העולם.
ולך המפתח, אחזת בו בידך עוד לפני שהכרנו, נתת לו להובילך אלי,
כמו אותו אדם האוחז במוט המנווט אל המים שבמדבר.
ובמדבר שהיה חיינו הפרחנו פרחים, על הדף החלק שהיה חיינו
ציירנו אגדות וסיפורים, של הרים ושדות ירוקים וכל אלה הפכו
למציאות שטעמה מתוק כטעם נשיקה.
ועכשיו לילה, שעה מאוחרת, אנחנו עומדים ליד האח הופכים את השעה
למיוחדת, שעה שבלעדיך הייתה עוד שעה מיותרת.
וילדינו ישן, חולם חלומות, על ארמונות בחול, על נסיכים
ונסיכות. חם בבית וחם בלב, לבך פועם בחזה וגופך את גופי אוהב.
לא האמנתי שהיום הזה יגיע, והנה הוא כאן והוא שלנו, ומלבדנו
אין דבר. מעולם לא היה לעולם לא יהיה.
אז רק רציתי לומר לך תודה נסיך שלי, תודה על כל האהבה, היא
האור בכל מה שאחרת היה חשכה.

שיט!! אני לא מאמין.. שוב החלום הזה ושוב לא התעוררתי, שוב אני
מאחר לעבודה-איפה אתה נסיך שלי? תבוא כבר...
עוד יום מחורבן