אורפיאוס
1 תורת הנגינה

כשכולם בבית היתומים הקטן ישנו מזמן, רק הוא נשאר ער, מחזיק את
עיניו פקוחות בכוח.
הוא לא נהנה מזה אם אתם שואלים את עצמכם להפך החול בעיניו הוא
כבר לא חול, סלעים, אבל הוא סירב להירדם, סירב להעביר דקה אחת
מחייו בחוסר מודעות, לא שחייו היו שווים הרבה ,סך הכול החיים
העלובים ביותר שאדם במאה הזאת העלובה ביותר יכל לבקש, יתום,
בבית יתומים שאפילו דיקנס היה מתחלחל ממראהו, כאן יתום שביקש
מנה שנייה לא קיבל דבר חוץ ממבט של תימהון, אבל מי שביקש מנה
ראשונה...
בכול מקרה אוליבר טוויסט הוא לא היה , הוא היה רק ילד קטן,
מפוחד עם תת תזונה שכול לילה נירדם בלי ידיעתו ובלי אישורו.
לא הייתה לו ילדות מאושרת, אבל הייתה לו ילדות, בקשר לזה הוא
היה בטוח, שנייה ממנה הוא לא החסיר, הוא היה מודע לחלוטין לכול
פעימת לב ולכול נשימה, אלכוהול הוא לא שתה טלוויזיה הוא לא
ראה, גם דיבורים הוא בקושי עשה, הדבר היחיד ששם לב אליו היה
שעון הקיר של בית היתומים, הדבר היחיד שלא היה סיכוי שיגרום לו
"להחסיר פעימת לב" או לנשום בכבדות מהתרגשות.
הוא לא עשה כלום ולכן גם לא היה טוב בכלום,  רק דבר אחד הוא
עשה ובאופן די מוצלח שזה לחיות, פעולת ליבו כבר נעשתה רצונית
במידת האפשר, פעימה לשנייה (הוא נעזר בשעון לשם כך), חוץ משרץ
וגם את זה הוא עשה רק פעם, רק כדי לבדוק את שלטונו בתחום זה של
החיים, למשך חצי דקה בדיוק (שעונו הפנימי היה מדויק כשעון
אטומי) קצב פעימות ליבו היה כ 1.435 לשנייה ואז התאפס.
בנשימות הוא היה "ה"אלוף לא בעצירת נשימה כמו שולי פנינים
והרפתקנים למיניהם כי אם בנשימה קבועה וסדירה שלא הופרעה
מדבר.
בגיל 40 הוא היה עדיין בבית היתומים אבל זה לא הפריע למנהלת
בית היתומים, הוא לפחות היה חי, כל שאר הילדים היו לפחות 10%
מתים, תת תזונה טראומות ילדות וכאלה.
הוא לא אכל הרבה , מעולם לא חלה, ואף אחד לא רצה לאמץ אותו, אז
הם פשוט הלבישו אותו בשליקס ובכובע עם פרופלור ובכול פעם שבאו
לעשות ביקורת רפואית למקום היא שלחה אותו והמפקחים היו יותר
ממרוצים.
אז ביום הולדתו ה40 הוא שמע שיחה של המנהלת עם אחד העוזרים על
אנשים שהסתכלו למוות בעיניים לפני מותם, הוא שאל את העוזר
שהגיש לו את האוכל, העוזר כל כך נבהל שהוא שפך את ארוחת הצהרים
של כול בית היתומים על מכנסיו, אורפיאוס הביט על הכתם הזעיר
הרגיש כיצד קצב פעימות ליבו עולה ל1.002 ל3 שניות נמהרות ואז
הוא חזר לעצמו.
"מוות" הוא אמר, חצי שאלה, חצי קביעה
"מה אתו?" ענה העוזר בזעזוע, הוא לא ידע שהוא מדבר, אבל הוא
תיאר לעצמו שאים הוא היה מדבר הוא היה אומר משהו בסגנון
"מסתכלים לו בעיניים" שוב חצי שאלה, חצי קביעה
"כ-ן" ענה לו בחוסר הבנה העוזר
"חייבים?"
"כן" ענה לו במהירות העוזר ונמלט.

2 אורדיקי

עכשיו היה לו על מה לחשוב, חייבים להסתכל למוות בעיניים לפני
שמתים, הוא קרא איזה ספר דת על "חסדים אחרונים" וכך הוא בירר
לעצמו את סוגיית העיוורים וכיוצא בזה,
שנים של התעלמות טוטאלית מסביבתו העלו אותו לדרגת אימון גבוהה
ביותר, הוא שייכלל אומנות זו ועתה הוא לא רק שחי הכי טוב ,הוא
גם האדם הראשון שהוא אוטיסט מבחירה, השנים חלפו עליו ביעף,
מיום ליום משכלל את יכולותיו הייחודיות, וכך שדוף ,עייף , חי
ואוטיסט הגיע לגיל 120.







3טרטרוס

זה היה יום רע להרברט, מלאך המוות, איזה טמבל אחד החליט להתאבד
בדיוק על התה של 16:00  ליברפול הפסידה והודו הכריזה על
עצמאות, סך הכול זה היה יום מעצבן, אז הוא הלך להירגע במקום
שבו הוא ידע שעבודתו תהיה הכי שמחה ,בית היתומים העירוני של
לונדון.
הוא נפרד מכמה ילדים ששמחו מאוד לפגוש אותו ועיניו פגשו יתום
אחד, אותו אחד שהוא תמיד פגש במקום הזה, הוא הביט על שעון החול
של היתום, הוא שם לב לשמו "אורפיאוס" היה כתוב על לוחית זהב
קטנה, ושם לב שהגרגירים נפלו לאט, לאט מידי.
בחיוך קטנוני הוא החל לנער את שעון החול שלו. הגרגירים נפלו
יותר ויותר מהר, הוא הביט בסיפוק במבט הבהלה של היתום הזקן ואז
ראה בשמחה לאיד של שונא נורמנים אמיתי את גופו הזקן והשבור של
אורפיאוס נופל בהתאמה מוחלטת לנפילתו של הגרגיר ,בSLOW
MOTION.

ליבו החל להאיץ לקצב מטורף לכמה דקות, ואז נעצר, הוא נבהל .כעת
הגיע המבחן, הוא הסתכל בחוסר אונים גופו השוכב, הוא הרגיש יד
קשה מונחת על כתפו
"מוות" הוא אמר
"YES"מבטא סקסוני כבד נשמע מאחוריו בקול עמוק שנישמע כאילו הוא
יוצא מקבר.
הוא עצם בכוח את עיניו.

הרברט כבר היה רגיל לאנשים שסירבו להביט בגופתם, אבל הוא היה
חייב להביט לו בעיניים ,זה עניין פרוצדורלי, הוא סובב אותו
בעדינות אליו ונעמד מולו פנים מול פנים, העיניים נשארו
עצומות.
"OPEN UP" מוות לחשש מבין שיניו.

הוא שמע את המוות לוחש משהו והרגיש איך עיניו נפקחות מאליהן,
בלי סיכוי להיאבק, הוא כיסה את פרצופו עם ידיו.
"COME ON" המוות אמר בתיסכול, הוא אחז בידיו  והזיז אותם בכוח
""PIKABU YOU SEE ME-E המבט שהוא ראה מאחוריו נדמה כאילו הוא
עובר דרכו ומסתכל על התיקרה, הוא חייב להביט לו בעיניים, איזה
יום מסריח, הוא עשה לו פרצוף מצחיק, גולגולת לא יכולה לעשות
פרצופים, פשוט אין לה את השרירים בפרצוף לעשות את זה שלא לדבר
על פרצוף מצחיק, לאחר כמה גלגולי עיניים ירוקות בוהקות והזזת
לסת תחתונה הוא ויתר, הוא הביט בעצמו משתקף בעיניו הריקות של
אורפיאוס והוא החליט שהוא נראה כאילו הוא בצירים, הוא הכין
לעצמו כוס תה בחדר הצוות והתיישב בשיכול רגליים על כיסא לפניו
",O.K YA WANNA PLAY WITH ME ,I CAN PLAY ,WE'LL SEE WHICH IS
THE GRIM REEPER AND WHICH A PUNI MORTAL YA FOCKING PRIC LOOK
IN M'E EYES AND DIE YOU LITLE FOCK"
המוות גמר את התה ועמד בנפנוף ידיים שניראה מאוד מטופש
בגלימותיו השחורות הארוכות שלו מקלל כמו מוכר בשוק שגילה שאין
לו דוכן פתאום, או שהתפוזים מסרבים לשתף פעולה.
היתום שלנו מצידו התעלם ממנו ומטיפות הרוק שעברו דרך גוף
הרפאים שלו,
והסתכל בתקרה באוטיזם המגונן שלו, המוות הניף את חרמשו שמעולם
לא היה בשימוש והעביר אותו גוף הרפאים שלו, ללא הועיל.
""HERBERTהוא אמר לעצמו"YA GATTA HAVE SOME REST.
I'M GONNA HAVE SEIZURE IF I'LL CONTNUE WITH THIS MORTAL HE
AINT DOING ANY HARM ANY WAY AND NOR POTENTIAL TO.
"BESIDES ITS SIX AND DINNER TIME
TUDLIDU""הוא צעק לפרידה, עשה כאילו הוא הולך ואז הסתובב בבת
אחת אורפיאוס לא הסתכל עליו גם בהלכו, אם הוא היה מסתכל הוא
היה רואה דמות בגלימה עם כתפיים שמוטות מביט כלפי מטה ושולח
מבטים עייפים לאחור, הוא ניראה כמו בן עשרה בדיכאון, רק שהמבט
העייף בהק ברוע הידיים שהשתשלו ברפיון לרצפה היו שלדיות והוא
גרר חרמש ענק אשר השמיע צרימה מעצבנת אשר כול בית היתומים שמע
מלבד אורפיאוס שלנו אשך עדיין הביט בתקרה.
ואם אתם בלונדון לכו לבית היתומים ברחוב בייקר ותביאו אתכם
איזה מדיום טוב, אתם לא תוכלו לפגוש אותו כי הוא עדיין עומד שם
מביט בתקרה, והוא יתעלם מכם לגמרי.